משרד החינוך החליט להסיר את החובה ללימודי שואה בבחינת הבגרות בחינוך הממלכתי, זאת עקב פניות רבות שהתקבלו בנושא בעקבות טבח שמחת תורה. "העיסוק בשואה מעורר קושי רגשי ונפשי עצום בקרב התלמידים כך שהוחלט באופן זמני לא לחייב את התלמידים להיבחן בפרק השואה במסגרת בחינת הבגרות", כך נמסר ממשרד החינוך. ד"ר יוסי לונדין, ראש המחלקה להיסטוריה במכללת אורות ישראל ברחובות ורכז היסטוריה בישיבת דרכי נועם בפתח תקווה, מבקר את ההחלטה, עליה שמע לראשונה מהתקשורת.
"מדובר בסיפור בירוקרטי שמישהו הלביש עליו תירוץ פסיכולוגי", הוא אומר ומפרט: "לפני מספר חודשים החליטו לצמצם חומר כדי להקל בבגרויות, שזה הגיוני ובסדר, ועכשיו אומרים שילדי ישראל הרכים לא יכולים להתמודד עם סיפורי שואה אחרי מה שקרה בשבעה באוקטובר. זו שערורייה. להגיד שאי אפשר ללמוד בכלל נושא כל-כך משמעותי בתולדות העם היהודי כי למישהו זה יכול לעורר רגשות בעייתים זו בעיה חמורה. נשים בצד את הציניות, כאילו אפשר לחשוב שילדי ישראל לא רואים דברים שמאתגרים אותם בחיים, זה ילדים בני 17 שעוד כמה חודשים יכולים להילחם בעזה, מה עשיתם מהם?".
"צריך להראות ששנאו ורצחו יהודים ושיש שנאה פתולוגית נגד יהודים"
ההחלטה של משרד החינוך היא רק לשנת הלימודים הנוכחית, ועדיין לונדין זועם על הסיבה שנתנו במשרד החינוך להחלטה: "זה מגיע מתפיסה כללית פסיכולוגיסטית שלא מעריכה את הילדים שלנו. זו תפיסה שאומרת נשים את הילדים בצמר גפן, בואו לא נעורר פחדים, בואו נגיד שאין אנשים רעים, שכולנו חדי קרן" הוא ממשיך: "אם אתה מתעלם מאירועים בהיסטוריה זה לא אומר שהם לא קורים. בכל מקרה אף אחד לא מראה ניסויים של מנגלה, זה לא שחושפים דברים בעיתיים. אבל כן צריך להראות ששנאו ורצחו יהודים ושיש שנאה פתולוגית נגד יהודים זה היה אז וגם היום".
המשמעות של ההחלטה עצמה היא די זניחה, כפי שלונדין מעיד בעצמו: "ברמה הפרקטית אין לזה משמעות, מורים שתכננו את הלמידה שלהם והתעדוף של החומר מראש, הדבר הזה לא משפיע, אני נתתי הוראה ללמד את כל השואה פלוס מע"מ וככה הנחיתי גם את הסטודנטים שלי מתוך עיקרון. כל עוד זה בשביל להקל זה בסדר אבל הסיבות הפסיכולוגיות אז יש נושאים אחרים שהייתי מוותר עליהם".
"אנחנו שוברים להם את העצמות ונשבור להם את העצמות"
המשמעות האמיתית לפי לונדין, היא האמירה: "האם אנחנו מגדלים אנשים שהם קורבנות או אומרים שבמקביל לאסון הנורא שקרה בשבעה לאוקטובר אנחנו שוברים להם את העצמות ונשבור להם את העצמות. אנחנו לומדים את הדברים האלה כדי ללמד את הילדים שלנו שיש לנו אויבים ואותם צריך לחסל, אם נספר להם שהאויבים שלנו הם מפלצות חמודות שבסוף הופכות לנסיכות אז הם דופקים לי בדלת הממ"ד ויש לי הפתעה" לונדין מספר כי הוא שמע גם על מורים שטענו שקשה להם עם לימוד השואה במצב הנוכחי, ותגובתו היא: "שיתמודדו, זה מה שאמרו לי בצבא שהיה לי קשה".
יש כוחות שדוחפים למחיקת הידע במערכת החינוך
העניין סביב לימודי השואה מהווה מראה לקרבות שמתחוללים בין שני זרמים במשרד החינוך כבר שנים, לונדין מסביר: "יש כאן שאלה כללית של מדינת ישראל, לאן היא הולכת. אחד זה בהיבט המצומצם: האם אנחנו בורחים מאתגרים וקשיים, והשני זה בהיבט הרחב יותר וזה האובססיה שקיימת במערכת החינוך נגד הנושא של ידע ומחיקת הידע לטובת רכישת מיומנויות ועוד קשקושים פוסט מודרניים, שרת החינוך הקודמת כמעט מחקה את מדעי הרוח והחברה. לשמחתי היו מורים שסיכלו את זה. כרגע הכוחות שדחפו את זה עדיין קיימים. בגלל זה אנחנו נלחמים".
ד"ר יוסי לונדין צילום: ללא