בצל הבשורות הנוראיות, נערכה הבוקר (ג') ועדה של השדולה למען נפגעות אלימות מינית ומגדרית במלחמה. בדיון השתתפו משפחות החטופות המודאגות, וגם חטופות שחזרו מהשבי בעצמן ושיתפו על הזוועות ועל הנשים שפגשו כשהיו שם. חן אלמוג, ששוחררה עם שלושת ילדיה מהשבי, סיפרה: "כשנפרדנו מהנשים שהיו איתנו בשבי, הן היו על הקצה, עם ייאוש מאוד גדול שהן עוד נשארות שם. חלק מהבנות מהעוטף לא יודעות אם בני הזוג שלהן או ההורים שלהן חיים, אם היישוב שלהן פונה, מה קרה שם. הן מרגישות ששכחו אותן, שהופקרו ב-7 באוקטובר והן עדיין מופקרות. כבר שמונה שבועות וחצי שאין אות חיים מהן".
*אזהרת טריגר*
— ערוץ כנסת (@KnessetT) January 23, 2024
"ברגעים האלה יש מישהי שיושבת במנהרה ונאנסת" - שיר סיגל שהוריה נחטפו לעזה זעקה בכנס: "אין לכם מושג מה רמות ההתעללות והאלימות, הן צריכות לחזור הביתה היום"@BMMWorldwide pic.twitter.com/QtKc9wCyF1
"אולי לזה אנחנו צריכות להתפלל, שהגוף שלהן יגן עליהן והן לא תכנסנה להיריון מאונס"
אלמוג שיתפה שיש בנות שבשבי שלא קיבלו מחזור הרבה זמן: "אולי לזה אנחנו צריכות להתפלל, שהגוף שלהן יגן עליהן והן לא תכנסנה להיריון מאונס. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להשיב אותן. יש שם תנאים פיזיים קשים של מזון והיגיינה וגם תנאים קשים של סכנה, שאנחנו לא יודעים אם השובים שלהן יקבלו הוראה לעשות להן משהו. אני מאוד דואגת להן".
אביבה סיגל שוחררה גם היא מהשבי, אחרי 51 ימים בעזה, כשבעלה עדיין שם. "הייתי רוצה לחזור לשבי כדי להגן על הבנות שם, כמו שעשיתי כשהייתי שם, הרגשתי כאילו הן הבנות שלי", הודתה, "אני רוצה לספר לכן שהמחבלים מביאים בגדים לא הולמים, בגדים של בובות והם הפכו את הבנות לבובות שלהם, שאפשר לעשות איתן מה שהם רוצים וזה לא ייאמן שהן עדיין שם. אני לא יכולה לנשום, אני לא יכולה להתמודד עם זה וזה קשה מדי. אנחנו עוד מעט סוגרים ארבעה חודשים והן עדיין שם".
"ברגעים האלה יש מישהי שיושבת במנהרה ונאנסת"
עוד המשיכה וסיפרה: "אנחנו לא התעמתנו עם המחבלים. עשינו כל דבר שהם אמרו, אם זה היה לעמוד, לשבת, לשתוק. זה היה נורא". בתה, שיר, שהגיעה עמה לוועדה, הוסיפה: "הסיפורים של אמא שלי הם רק קצה המזלג, אין לכם שמץ של מושג איזו התעללות הם עוברים שם. האנשים החשובים באמת, מקבלי ההחלטות שיושבים בקבינט לא שומעים את הדברים האלה. איפה הם? מישהו דיווח על הבנות האלה? הן נאנסות שם ואף אחד לא מדווח עליהן. אמא שלי לא צריכה להיות פה ולספר את הסיפורים, אתם צריכים ללכת לקבינט ולספר להם. הן יושבות בשבי, הן לא עשו דבר רע, אין לנו זכות לשבת פה, אנחנו צריכים לזעוק את הזעקה שלהן. ברגעים האלה יש מישהי שיושבת במנהרה ונאנסת, די! כמה אפשר לשבת בדיונים? אני מחבקת את האימהות של החטופות ואין לי מה להגיד להן".