הנוהל הקיים שנים רבות הוא שכיתות הכוננות שמוזנקות בכל ישוב באירוע חירום עושות זאת בהתנדבות. אלא אם כן מוכרז נוהל "אביר לילה ב" ואז מדובר על אירוע בו לאחר כמה שעות אנשי כיתות הכוננות מתחילים שרות מילואים פעיל ותוך זמן של כמה שעות, הם אמורים לקבל גם צו מילואים ובכך להיות מגוייסים . המשמעות היא שהמעסיק שלהם יודע שהם במילואים, והם מבוטחים כחיילי מילואים.
עם תחילת המתקפה ב 7 באוטובר, כיתות הכוננות בישובים ביהודה ושומרון קיבלו הודעת "אביר לילה ב" ובכך התושבים הרלוונטים מצאו את עצמם מגוייסים באמצע השבת. מאז ועד היום, האנשים האלה מבצעים שמירות בישובים באופן שוטף.
בישובי הדרום, כיתות הכוננות האלו, הם אלו שהצליחו בזכות התושיה שלהם להציל חלק מהישובים ומהתושבים שלהם, גם כשזה עלה להם בחייהם. בדרך כלל כיתות הכוננות הם הקו הראשון בשטח ואמורות לתת את המענה הראשוני בשעת חירום
לכיפה התברר כי למרות הגיוס וההגדרה של אירוע חירום בישובים, חלק מהתושבים שגוייסו לא קיבלו כלל צו מילואים, לא אחרי 4 שעות, לא אחרי יום, וגם לא אחרי 11 יום של כוננות בשטח. המשמעות היא כי עשרות חברי כיתות כוננות שמסתובבים עם מדים ושומרים על הישובים אינם מגוייסים כלל, לא מבחינת ביטוח (אם חלילה קורה משהו) ולא מבחינת המעסיקים שלהם שדורשים מהם לחזור לעבודה – אם אתה לא מגוייס, אין סיבה שלא תגיע למקום העבודה שלך.
מדובר צהל נמסר: "צה"ל פועל כל העת על מנת לפתוח עבור כלל משרתי המילואים את שירות המילואים הפעיל. לאור היקפי גיוס רחבים של אנשי המילואים מתחילת המלחמה, תהליכים אלו לוקחים זמן."