עורכת הוצאת הספרים הימנית מציינת עשור: "אנחנו המיינסטרים"

השבוע לפני עשור, הוקמה הוצאת הספרים "סלע מאיר". ההוצאה שהוקמה כמי שבאה לתת ביטוי למחנה הלאומי בישראל, והייתה "הילד הרע" של הוצאות הספרים, הפכה במהלך העשור האחרון למגוונת יותר, אקזוטית יותר ובעיקר - הצליחה לפרוץ למיינסטרים הישראלי. בריאיון  עם "חדשות כיפה", משתפת ליאורה לויאן, העורכת הראשית של ההוצאה, במטרות, בהצלחות, בעבודה עם נתניהו וגם מספרת איך הגיעה לתפקיד: "במקרה, כמו כל המקצועות השווים".  

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהיזם הסרוג חושף את הסודות של ההייטק ומסביר - הרפורמה פוגעת בכולם

  02/06/23 12:37

ספרי עיון פופולריים - הסגנון הייחודי של ההוצאה

אם קראתם לאחרונה ספרים של "סלע מאיר", ודאי שמתם לב לכריכות הבלתי שגרתיות וגם לשפה הקולחת והיחסית פשוטה שמאפיינת גם את ספרי העיון של ההוצאה. לויאן מסבירה כי מדובר בסגנון ייחודי - ספרי עיון פופולריים: "אנחנו מאמינים שהספר צריך להיות נגיש לאנשים גם אם הם לא מהמקצוע ועל המתח הזה אנחנו בדיוק משחקים ובסך הכל אנחנו עושים את זה בהצלחה".

"ספר עיון פופולרי זה בעצם סולם" היא מסבירה, "אני רוצה לקחת בן אדם מנקודה שהוא לא באמת יודע על מה מדובר", כאשר לאחר שיקרא את הספר, לקורא יהיה "ידע מעמיק על הצדדים הנוגעים בדבר ושל השורשים של התופעה ואז הוא גם יכול להביע עמדה ולהיות שותף בדיון". כדוגמה היא מביאה את הספר "ההגנה הטובה ביותר" של יזם הסייבר אלון ארבץ שיצא לאחרונה בהוצאה: "קיבלנו עליו ביקורות מעולות, זה ספר שמצליח להיות רלוונטי גם לאדם שנמצא עמוק בתעשייה וגם למישהו שלא מכיר אותה".

"ההגנה הטובה ביותר", ספרות עיון פופולרית | צילום: הוצאת סלע מאיר

"אנחנו כבר לא הילד הרע של הכיתה"

איך את חווה את המהפכה שההוצאה עשתה?

"כקוראת. אם ההוצאה התחילה כקול קורא במדבר והייתה קול שונה, מגניב, מרענן ופרובוקטיבי, אחרי השנים שעברו אתה כבר מתבסס, אתה לא הילד הרע של הכיתה. אתה חלק מהשיח, לוקחים אותך ברצינות, אתה מוציא ספר של ראש ממשלה, זה משהו שלא סתם קרה".

"במובן הזה אני כבר לא חושבת שאנחנו פרינג', יכול להיות שהנראות של הספרים שלנו יותר בולטת, שהסגנון שלהם הוא ייחודי אבל אנחנו ממש מיינסטרים", היא אומרת. לויאן מודעת לכך שהתדמית של ההוצאה זוהתה במשך השנים עם סקטור ספציפי מאוד בחברה הישראלית וקובעת: "התדמית שלנו מאוד כרוכה בסוג המסוים של הספרים שלנו, אבל יש לנו יותר מ-100 כותרים, חלקם עסקיים, חלקם היסטוריים, חלקם כלכליים והציבור בסוף מצביע ברגליים". 

דוכן סלע מאיר בשבוע הספר, "הציבור מצביע ברגליים" | צילום: סלע מאיר

"פרוזה היא אמנות נעלה"

למרות מגוון התחומים בהם עוסקים ספרי ההוצאה, ספרי פרוזה טרם יצאו תחת ידם. מבחינת לויאן "פרוזה היא אמנות נעלה" ומביאה את הארי פוטר כדוגמה: "איזה השפעה תרבותית עצומה יש לו בכל כך הרבה היבטים. בהיבט החברתי, בהיבט המערבי, יש פה מסרים כל כך מאוד עמוקים ומאוד משפיעים שהעולם פשוט נהר לקרוא ומי שכותב ספר עיון יכול רק לחלום על זה".

אני מדבר עם לויאן בעיצומו של שבוע הספר העברי, שבוע בו היא מעבירה את הזמן בין דוכני ההוצאה בירידים השונים לבין העבודה השגרתית כעורכת הראשית. 

מה הישראלים אוהבים לקרוא?

"ישראלים אוהבים לקרוא על כסף, אוהבים לקרוא את ז'אנר העזרה העצמית ואוהבים לקרוא על עצמינו" היא אומרת ומוסיפה: "אנחנו אוהבים גם קלאסיקות, אנחנו אוהבים את מאיר שלו, עמוס עוז, אהרון אפלפלד וגם כמובן את גרוסמן, יש לנו את הקלאסיקנים הישראלים. והישראלים אוהבים מאוד גם ספרי ילדים".

אלי ויזל, פינה חמה בלב | צילום: Miriam Alster/FLASh90

את מזהה שינויים במגמות של הצרכן הישראלי?

"אני יכולה להגיד שבתחום שלנו, אני רואה שאם עד לפני כמה שנים רבי המכר היו לדוגמא 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל', 'הסדנה להנדסת תודעה' והספר של רוטמן 'מפלגת בג"ץ'. הציבור אז נחשף איך מתנהלת המדינה ומה הם הכוחות התת קרקעיים שמניעים את כל התהליכים" היא מסבירה, "היום הציבור כבר יודע ורוצה להתקדם לשלב הבא, להבין מה הם הפתרונות, לשמוע על דוגמאות מהעולם ולהעמיק".

פינה חמה בלב לסופרים היהודיים של אחרי השואה

מה הז'אנרים שאת הכי אוהבת?

"אני אוהבת מאוד ספרות עיון ויש לי פינה חמה בלב לספרות פוסט מלחמה וגם לסופרים היהודים שאחרי השואה, אלי ויזל, פרימו לוי וז'אן אמרי, סופרים מאוד משמעותיים. וגם ספרות פוסט מלחמתית כללית, לאחרונה קראתי שוב את 'במערב אין כל חדש' ספר מאוד מאוד חשוב". 

איזה ספר תפס אותך במיוחד בשנה האחרונה?

"תראה, מכיוון שיש לי שלושה ילדים שלוש פעמים נמחק לי הזיכרון, אז זה נותן לי את התענוג לקרוא ספרים ישנים וזה מרגיש לי כאילו קראתי אותם מחדש. קראתי מחדש את 'עפיפונים' וזה פשוט ספר מפעים".

את קוראת ספרים פעמיים?

"בטח, פעמיים שלוש וארבע".

לויאן מעידה על עצמה שכבר מגיל צעיר, הוריה הנחילו לה את האהבה לקריאה, אהבה שהפכה במקרה למקצוע כאשר חברה של לויאן שביתה למדה בגן עם ביתו של מנכ"ל ההוצאה, המליצה עליה. אני תוהה אם זה גורם לה לרצות לכתוב בעצמה ספר. "מצד אחד אני מאמינה מאוד בכוח שיש לספר ומצד שני אני לא בטוחה שיש לי עדיין משהו מספיק חשוב להגיד" היא מסבירה, "לאחרונה יש לי בראש איזה ספר ילדים שבא לי לכתוב, אבל כולם רוצים לכתוב ספרי ילדים".

רותם סלע, מו"ל ההוצאה, החברה המליצה על לויאן לתפקיד. צילום: הוצאת סלע מאיר

"קודם תקראו, אחר כך תגיבו"

מה הספר שהוא החלום שלך כעורכת?

"יש נושאים שבאופן טבעי אנשים לא מניחים שיצאו לאור בהוצאה לאומית, שאנשים ימניים פרסמו בה ספרים, אבל אני חושבת שחברה לאומית שרוצה ממשלה טובה, צריכה להידרש לכל הנושאים. מאוד חסר לי העיסוק בתחומי המשפחה, אלימות במשפחה ועוד נושאים חשובים ורלוונטיים".

בהקשר זה התבטאה לאחרונה בעמוד הטוויטר שלה לאחר שהספר "נזק בלתי הפיך - כיצד אופנת הטרנסג'נדרים פוגעת בנערות" של הסופרת אביגיל שרייר, יצר סערה. לויאן כתבה: "הוא אחד הספרים החשובים ביותר שיכולתי לקרוא כאמא. הוא לא ספר על 'טרנסים' - הוא ספר על אנשים, אני מאוד גאה להיות אחראית על עריכת הספר בעברית". על הביקורות כתבה לויאן: "היא מגיעה בעיקר מאנשים שלא קראו את הספר, או כאלה שצועקים 'טרנספוביה' על כל אזכור של טרנסים שהוא לא 100% חיבוק, קודם תקראו, אחר כך תגיבו" כתבה.

"בסוף נתניהו הוא בשר ודם"

בשנה האחרונה כבשו לויאן והוצאת סלע מאיר פסגה נוספת כאשר ראש הממשלה נתניהו פרסם בהוצאה את ספרו האוטוביוגרפי "ביבי - סיפור חיי". אני שואל את לויאן על יחסי העבודה עם נתניהו. "היה מאוד מעניין ומלמד והייתה חוויה טובה. האיש עצמו הוא אדם מאוד אסוף ומדויק. אחרי העבודה איתו אמרתי לו שהבנתי את הסוד שלו: 'אתה פשוט עובד יותר מכולם וישן פחות מכולם'. בסוף מדובר באדם בן 73, אני אחרי לילה לבן הולכת לישון, הוא אחרי לילה לבן הולך למשרד והוא מאוד מפוקס".

"ביבי - סיפור חיי", ספרו של נתניהו | צילום: שיבולת

מצאת את עצמך מעירה לו על הכתיבה?

"שאלתי את עצמי בהתחלה אם אני אגיד לו", היא משחזרת, "אבל שאלתי את עצמי אם אני רוצה להיות רלוונטית או לא. בסוף נתניהו סומך עלייך, הוא בחר בהוצאה שלך, את אשת המקצוע, פשוט תעשי את העבודה שלך".

"זה היה לימוד מאוד משמעותי", היא מתארת. "בסוף נתניהו הוא בשר ודם והוא מקיף את עצמו באנשים שהוא מקשיב להם. עבדתי בענייניות וקיבלתי תגובות ענייניות. אגב, לפעמים אמרתי משהו והוא חשב אחרת וזה בסדר, זה קורה עם כל הסופרים, אבל ברגע שהתגברתי על המשוכה הפנימית לא באמת הייתה משוכה".