שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק, הגיעה בוקר (ב') לשדה התעופה ושיתפה את בנות ובני המשלחת הישראלית שתייצג את רשות השירות הלאומי במצעד החיים בסיפורה המשפחתי.
-
עוד באותו נושאהמחווה המרגשת של בת השירות לניצולי השואה: "הכל בזכותם"
17/04/23 15:08
"צלינה סיפרה ליהודי העיירה על האכזריות הנאצית, אבל הם סרבו להאמין"
"צלינה היתה בחורה צעירה שנמלטה מאימי השואה באירופה הכבושה", סיפרה סטרוק, "והגיעה לעיירת-הגבול הקטנה בה חיו אמא שלי - אז ילדה בת 9, אחיה, והוריה. צלינה סיפרה ליהודי העיירה על האכזריות הנאצית, אבל הם סרבו להאמין. 'מסכנה' - נדו לה - 'מרוב צרות דעתה השתבשה, הרי לא יתכן שדברים איומים כאלה קורים במציאות' - כך דיברו יהודי הונגריה באביב 1944, אחרי שמיליונים מאחיהם כבר הושמדו ע"י הנאצים".
צילום: shutterstock
"רק סבתא שלי האמינה לצלינה, והקשיבה רוב קשב לסיפוריה. לכן, כשהנאצים פלשו להונגריה, בסוף חודש אדר של אותה שנה, סבתא מלכה (אז אמא כמובן ולא סבתא) הבחינה שכל הגזרות שהם גוזרים על היהודים תואמות אחת-לאחת את הסיפורים של צלינה, ומתבצעות בדיוק באותו הסדר. 'צלינה צדקה' - הודיעה סבתא מלכה לבעלה - "היהודים ישלחו להשמדה. אנחנו חייבים לברוח". וביקשה ממנו לזייף תעודות".
"תני לי את הילדה, אני אציג אותה כילדה נוספת שלי, וכך נציל אותה"
"וסבא? סבא שלי (אז כמובן אבא ל 2 ילדים) אמר: "אני אדם ישר, אדם ישר לא מזייף תעודות". כן, כך דיבר יהודי-הונגרי רציני ומיושב בדעתו, באביב 1944. והיה ויכוח קשה, בין שני ההורים. אמא שלי היתה עדה לויכוח, והנחילה לי אותו כסיפור-חיים מכונן. וסבתא מלכה ניצחה. בזכותה אני כאן, וגם נקראת על שמה: אורית מלכה".
קבר אחים בפולין, ארכיון צילום: shutterstock
"המשפחה הקטנה התארגנה לבריחה, אבל אז החליטה סבתא שלי הגיבורה להציל עוד ילדה. היא רצתה להציל את אגי שוורץ, החברה הכי טובה של אמא שלי. לאגי (אגנש) היה שם משפחה זהה לזה של המשפחה שלנו, ולכן סבתא מלכה ניסתה לשכנע את אמא של אגי: 'תני לי את הילדה, אני אציג אותה כילדה נוספת שלי, וכך נציל אותה'. אמא של אגי סרבה. אגי נשארה בעיירה. אמא נפרדה ממנה וברחה עם משפחתה לעיר הבירה בודפשט, שם הסתתרו בזהות בדויה עד סוף המלחמה".
"ביקשתי גם מחברי המשלחת שלנו לקחת אתם את אגנש, לצעוד אתה במצעד-החיים"
"שבועות ספורים בלבד הספיקו לנאצים להכניס את כל יהודי ערי השדה בהונגריה לגיטאות, להעמיס אותם על רכבות, ולהוביל את כולם להשמדה. גם את אגנש. אמא וכל משפחתה הצליחו להסתתר, נותרו בחיים. גם צלינה, שעברה תלאות רבות, נותרה בחיים, ולאחר עשרות שנים גילינו אותה כאן בארץ. אבל אגנש לא שרדה. ילדה יפה, ילדה קטנה, החברה הכי טובה של אמא שלי, נרצחה כמו עוד מיליון וחצי ילדים יהודים, בידי הנאצים ימ"ש".
מצעד החיים, ארכיון צילום: יוסי זליגר
"אני יודעת שאמא חיפשה את אגנש אחרי המלחמה. אני מכירה בעומק ליבי את הזעזוע העמוק שלה כשנודע לה שכמעט כל ילדי בית הספר היהודי ניספו, ובהם גם אגנש. אני נושאת אתי את אגנש בכל אשר אלך. גם את צלינה. גם את סבתא מלכה הגיבורה, שבדירת המסתור הקטנה והצפופה פינתה מקום ליהודים נוספים. ועכשיו ביקשתי גם מחברי המשלחת שלנו לקחת אתם את אגנש, לצעוד אתה במצעד-החיים, כשהם מייצגים בראש מורכן ומורם כאחד, את מדינת ישראל".
"בזכות אמא שלנו שידעה להרים ראש גם אחרי כל אלה, ולהמשיך לחיות"
"אמא הלכה לעולמה לפני כשנה וחצי. היא גידלה אותי, את אחי ואת אחותי עם המון שמחת-חיים, טוב-לב, ואהבת-אדם. היתה לנו ילדות שמחה ומלאה בכל טוב, טיולים, ובילויים, ופינוקים, הכל! ועם זאת תמיד היו שם גם אגי, וגם צלינה, וגם הויכוח אם כן או לא לזייף תעודות, וגם תא-השירותים ברכבת בו תלשו את הטלאי הצהוב, ודירת המסתור הצפופה, והצעדה, צעדת-המוות של יהודי בודפשט, שסבא שלי יצא אליה ורק בדרך נס חזר. כל אלה היו תמיד חלק מחיינו השמחים כאן, בארץ ישראל, בזכות אמא שלנו שידעה להרים ראש גם אחרי כל אלה, ולהמשיך לחיות".
צילום: פלאש 90. יוסי זליגר
בסיום דבריה, אמרה סטרוק כי "אני מודה לה' שאמא הספיקה להדליק משואת-זכרון בכנסת יחד עם נכדה ידידיה ונינתה כנרת, ועוד יותר מודה שהספקתי לראיין אותה לפני שנים ספורות על סיפור ההצלה של משפחתה בשואה".