תנועת החסידות עיצבה מחדש מספר מושגים שהיו מקובלים בישראל מימי קדם. החסיד, שבמקורו המקראי והחז"לי הוא איש המעלה ש"מתחסד עם קונו" ועושה מעל ומעבר לנדרש, הפך להיות תוארו של כל מי שחבר בקהילה חסידית. עד כדי כך, שכאשר אדם מעיד על עצמו שהוא חסיד, מבררים אצלו – חסיד של מי? דהיינו, של איזה אדמו"ר. כביכול, חסיד הוא כרטיס חבר להשתייכות לקהילה חסידית מסוימת, ולא תואר למדרגה בעבודת השם. התואר חסיד אינו אומר עוד דבר על מידותיו של האדם, עבודת השם שלו או עשיית החסד שלו עם הזולת. למען ההגינות יש לומר שמן הסתם חסידים המשתייכים לקהילה חסידית רוצים גם להיות חסידים במובן הראשוני של המושג, רבים מהם משתדלים להגיע לכך ומעטים אף זוכים לכך. אלא שהתואר, כאמור, איננו נושא עוד את המשמעות המקורית.
-
עוד באותו נושא"לכתו הותיר חלל עצום לכמיהה למצוא את החיבור בין העם, הארץ ותורת ישראל"
30/12/22 11:04
"התואר צדיק במקורו ניתן לאיש המעלה שנוהג בדין וביושר וממעט לחטוא"
הוא הדין לצדיק. התואר צדיק במקורו ניתן לאיש המעלה שנוהג בדין וביושר וממעט לחטוא. לראשונה ניתן התואר הזה לנח, והוא ניתן אף לקב"ה בכבודו ובעצמו: "ה' הצדיק" (שמות ט, כז), "צדיק אתה ה'" (ירמיהו יב א) ועוד. זהו ביטוי לאמונה בכך שכל מעשיו של ריבון העולמים נעשים בצדק ובמשפט, גם כשאנו מתקשים להבין זאת.
הרב דרוקמן זצ"ל צילום: ישיבת הכותל
בחסידות הממוסדת, הפך "צדיק" מתיאור של מעלה אישית – להגדרת תפקיד. "צדיק" הוא תוארו של הרבי, האדמו"ר, דהיינו, מנהיג הקהילה. מן הדור השלישי של החסידות ואילך, רוב האדמו"רים אינם נבחרים לתפקידם לפי סגולותיהם האישיות אלא הם יורשים את התפקיד מאביהם, או במקרים מורכבים יותר: מן הדוד, הסב או החותן. לאחר מעשה, כאשר מקבלים עליהם החסידים את הנהגתו של הרבי, הם נוטים לראותו גם כצדיק באמת, במידותיו ובהנהגותיו, ולספר את נפלאותיו. אולם למעשה, אי אפשר להניח שהתואר הזה במשמעותו המקורית אכן הולם את מידותיו של כל אחד מן המתעטרים באיצטלה זו.
"הצדיק הוא מנהיג שמתווך בין שמים לארץ, בין ה' לבין בני האדם"
תורת החסידות פיתחה באופן חריג ומחודש את תפקידו ומעמדו של הצדיק בעולם הרוח והתורה. לפי הגישה הזאת, הצדיק הוא מנהיג שמתווך בין שמים לארץ, בין ה' לבין בני האדם. מצד אחד, הוא מוריד מן השמים תורה ושפע, רוחני ואפילו גשמי, לבני האדם הקשורים אליו – החסידים – ולעתים גם לעולם כולו. מצד שני, הוא מעלה את בני האדם כלפי מעלה, כלפי שמים. הצדיק מדריך את החסידים בעבודת השם שלהם, משדרג את תפילותיהם ופועל למענם בעולמות העליונים. בדורות הראשונים של החסידות, כאשר אדמו"רים לא התמנו מכח ירושה אלא מכח קבלת החסידים את הנהגתם, הנהגה המכונה "כריזמטית", אכן היו האדמו"רים ראויים לתואר צדיק במהותו המקורית, כתיאור תכונות אישיות שמהן נבעה גם ההכרה הציבורית, ההערכה כלפיו ולעתים גם קבלת מנהיגותו.
"העוצמה הרוחנית והקדושה של הצדיק מתפשטות מעבר לאישיותו וזוכות בדרך כלל להכרה של סביבתו"
מהן התכונות המאפיינות את הצדיק? ראשית, הוא מסור בכל ליבו ונפשו לעבודת השם ומקדיש את כל עתותיו לכך, בבחינת "שויתי ה' לנגדי תמיד". הוא עוסק בתורה ובעבודה בהתלהבות ובמסירות אין קץ. זוהי הנחת היסוד המגדירה אותו כצדיק.
העוצמה הרוחנית והקדושה של הצדיק מתפשטות מעבר לאישיותו וזוכות בדרך כלל להכרה של סביבתו. רבים פונים אליו ומבקשים להנות מאורו. הצדיק מאיר לעולם באופנים שונים. המתכונת הראשונית של ההשפעה היא במפגש אישי ובלתי אמצעי, בשעורי תורה ובמאמרי חסידות, בבית המדרש, בבית הכנסת ובביתו של הצדיק. ההתקשרות אל הצדיק יכולה להתרחש בהקשר של בית כנסת ובית מדרש, בתורה ובתפילה, והיא יכולה להתרחש גם בביתו של הצדיק, כאשר החסיד מוזמן להסב על שלחנו של האדמו"ר בסעודות שבת ויום טוב, ואולי גם בסעודה של ימות החול. היא יכולה להתרחש גם בארבע עיניים, ב"יחידות", אצל הצדיק שמפנה מזמנו כדי להיפגש עם החסידים ולענות על שאלותיהם וספקותיהם.
-
עוד באותו נושא"הוא ישב בצד על כיסא ובכה בדמעות כמי שאוהב בכל נפשו את ארץ ישראל"
28/12/22 15:17
"הצדיק נושא באחריות על העדה כולה"
יש המבקשים ממנו עצה ותושייה, הדרכה בענייני עבודת השם וגם בשאלות הנוגעות לחיי העולם הזה. יש שאלות פרטיות של יחידים ויש שאלות כלליות, בהנהגת ציבור, המובאות לפניו על ידי מנהיגי הציבור. הפניה אל הצדיק נובעת גם מן ההערכה הגדולה כלפיו באופן אישי וגם מן ההנחה שיש לו סגולות ויכולות מיוחדות להבנת דבר ה' והנהגת המציאות, מעבר למבט הנגלה של אדם רגיל, ואפילו הוא חכם ומלומד גדול.
מעבר לצדקותו האישית, נושא הצדיק באחריות על העדה כולה. יש צדיק שרואה את עצמו מופקד על קהילתו המצומצמת בלבד, ויש צדיק שהיקף האחריות שלו גדול יותר, בהיקפים גדלים והולכים, עד אלו שחשים באחריות כלפי כל עם ישראל והעולם כולו.
"האחריות של הצדיק נובעת מאהבת ישראל המבוססת על אהבת ה'"
האחריות של הצדיק נובעת מאהבת ישראל המבוססת על אהבת ה' א-להי ישראל. ראשית, הוא דואג לצרכים האישיים של כל אחד ואחד. הוא משמש כתובת לכל סובל ונענה, כמו גם לכל מי שזקוק לאוזן קשבת, הדרכה ושיתוף. במובן מסוים, הצדיק הוא צירוף של מחנך, עובד סוציאלי ופסיכולוג. הוא דואג לפרנסתם ובריאותם של הבריות, למצבם הרוחני ולמקומם החברתי. פעולותיו בתחומים אלה נעשות בכמה מישורים. ראשית, בתפילותיו הוא מבקש על צרכי הכלל ועל היחידים. מעבר לכך הוא עושה בעצמו וּמְעֲשֶׂה אחרים. יש צדיקים שמידת הפניות שלהם לעשיה בתחום הצדקה והחסד גדולה יותר, יש כאלו שמצטיינים יותר בסעד רוחני, בדרך של שיחות הדרכה אישיות, השתתפות באירועים של שמחה, והיפוכה חלילה, אצל בני קהילתם. יש צדיקים שכוחם גדול בתורה ובתפילה והפעילות המעשית נעשית מכוחם, על ידי שליחים ועסקני ציבור, השואבים מהם השראה ומקבלים מהם עצה והדרכה.
הרב דרוקמן זצ"ל צילום: גילי צרפתי
מידת האחריות של הצדיק לעם ישראל היא אינסופית, מכיוון שהעיקרון המנחה את המחשבה החסידית הוא "לבל ידח ממנו נדח". כל אימת שישנו יהודי סובל או מרוחק, בגשמיות או ברוחניות, קיימת שאיפה ומגמה לקרבו, לחזקו ולאמצו. משכך, עסוקים הצדיקים בהשתדלות לקרב רחוקים. התכונה העיקרית הנדרשת לשם כך היא מתכונות בניו של אברהם אבינו: "עין טובה", הצדיק רואה תמיד את הטוב הגנוז בכל אדם, את הפוטנציאל הניתן למימוש. הצדיק מעלים עיניו מן הפגמים והחסרונות באנשים לא מתוך תמימות נאיבית אלא מתוך תפיסת עולם שמבקשת את הטוב ואת התיקון בכל אדם ובכל מצב.
-
עוד באותו נושאראש ישיבה, ח"כ ומחנך: תחנות חייו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל
26/12/22 18:16
"חי כחסיד ומימש בכל אורחות חייו את התפקיד הצדיק"
הרב חיים דרוקמן היה חסיד במובן המקראי הקדום, וצדיק במובן המחודש של המושג במחשבה החסידית. הוא לא לבש בגדי שיראין ולא נהג גינוני אדמו"רות. דווקא בשל כך, היה פטור מלהתנהג באיזו תבנית חיצונית מקובלת ומוסכמת, ויכול היה להיות הדבר עצמו, בתכונתו המקורית. מי ששמעו את ההספדים בהלוויה של הרב חיים דרוקמן זצ"ל, או קראו אפילו חלק מאלו שנכתבו עליו השבוע נוכחו לדעת, שהוא חי כחסיד ומימש בכל אורחות חייו את התפקיד שייעדה החסידות למנהיגיה, תפקיד הצדיק. אכן, עלה בידו לכונן ולהקים עולה של תורה ועבודה בדור שלם, כפי שפעלו צדיקי החסידות בדורותיה הראשונים.
הרב פרופסור יהודה ברנדס הוא ראש המכללה האקדמית הרצוג.