"צמחונות היא אופנה חדשה, סיפור של מאה-מאתיים שנה", אמר לי רב אחד בפאנל שעסק בנושא. אבל האמת היא שאכילת-בשר במובן המודרני של המושג היא תופעה חדשה הרבה יותר. אורח החיים שלנו עד לפני מאה שנה היה הרבה יותר קרוב לצמחונות מאשר לקרניבוריות מודרנית. שיעור צריכת הבשר לנפש בחברה המערבית הוכפל ואף שולש במהלך המאה ה־20, והוא הולך ועולה בהתמדה. אנחנו צורכים כיום בשר בכמות שאבותינו לא יכלו אפילו לדמיין.
בעבר, מחירו הגבוה של הבשר היה מגן טבעי מפני הבנליות באכילתו. אך המגן הזה הוסר בעזרת אמצעים טכנולוגיים ושיבוט גנטי, והתרבות האנושית עומדת לראשונה בפני הסוגייה של אכילת בשר כפרקטיקה טריוויאלית יומיומית. לכן חשוב כל כך, דווקא היום, לחזור אל פרשת ראה: " כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר.
"רבי אלעזר בן עזריה אומר: לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון". כשהתורה התירה אכילת בשר היא לא דיברה על נשנוש קבבונים. אכילת בשר היא אירוע. משהו שצריך להצדיק אותו. בשר אוכלים רק 'לתיאבון', מתוך תחושה של צורך פנימי דוחק ותאווה שדורשת את סיפוקה. מדוע זה כך?
קריאה אחת של דברי המדרש היא מנקודת מבט כלכלית. כך עולה גם מדברי מדרש תנחומא: "'ואמרת אכלה בשר' – מכאן אתה למד שלא יהא אדם לוקח ליטרא של בשר עד שיהא נמלך בביתו". ליטרת הבשר היא הוצאה כספית משמעותית, וראוי לאדם להתייעץ בבני ביתו קודם שיבצע אותה. לחלופין, אפשר שהתורה חוששת מן האפשרות של התמכרות ושקיעה בתאוות האכילה. הבשר מביא לידי שיא את חוויית האכילה, על היבטיה החומריים והיצריים. מי שיתבקש לתת דוגמה למאכל תאווה יבכר לרוב סטייק עסיסי על פני פשטידת ברוקולי.
וכך אכן בחר שלמה בחכמתו, כשכתב בספר משלי: "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ". בפסוק אחר באותו הספר נאמר: "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ", וחכמים למדו מכאן שדין בן סורר ומורה, שנהרג על שהיה "זולל וסובא", מתייחס למי ש"אכל תרטימר (כ־200 גרם) בשר ושתה חצי לוג (כ־350 סמ"ק) יין". ממילא ברור מדוע התורה הורתה למעט בעניין.
אך בעל ה'כלי יקר' מוסיף וכותב שהתורה הסתייגה מאכילת הבשר משום שהוא "מוליד אכזריות ותכונות רעות בגוף האדם". מה פשר הדבר? האם יש כאן עניין מיסטי נסתר, או כזה שאפשר להבין גם בעיניים אנושיות?
האנתרופולוג ניק פידס, הראה בספרו על אכילת הבשר שמאז ומעולם קיבל הבשר את מעמדו התרבותי החשוב לא רק בשל ערכו התזונתי אלא גם משום שבאכילת הבשר מגולמת חוויית ההשתלטות האלימה של האדם על הטבע. בתרבויות מסוימות נהגו להדגיש היבט זה בגלוי, על ידי הבאת החיה בשלמותה אל השולחן, ואילו בתרבויות מודרניות נהוג להסתיר היבט זה ולהצניע אותו ככל האפשר, אך בשני המקרים הוא מוטמע עמוק בחוויית האכילה.
ערב הכניסה לארץ ביקשה אפוא התורה לחנך את עם ישראל כיצד להתמודד עם השפע החומרי הפתאומי שעתיד ליפול אל חיקם. איך להימנע מבזבוז כספי מופרז, איך לא להתמכר לתאוות המזון, ואיך לשמור על עדינות הנפש. והמפתח שדרכו היא ניגשת אל שלושת המוקדים הללו עובר דרך הדרישה לחשוב פעמיים ושלוש על עניין אכילת הבשר.