מחר (שישי), תמלא שנה לפטירתו של מו"ר הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ראש ישיבת הר עציון. לכאורה בלא שום קשר לכך, בחמשת ימי השבוע הבא יגדשו אלפים את האולמות של ישיבת הר עציון ומכללת הרצוג הסמוכה לה, שיגיעו לימי העיון בתנ"ך המתקיימים זו השנה העשרים. אולם, סמליות רבה קיימת בסמיכות שבין שני האירועים. ימי העיון בתנ"ך מהווים מדי שנה את אירוע השיא של תפוצת לימוד התנ"ך בדורנו, בדגש על עיסוק בפשוטו של מקרא, לימוד שלא היה קם ונוצר לולא אישיותו ועולמו הרוחני של הרב עמיטל זצ"ל.
כלפי מה הדברים אמורים? מבחינה מעשית, הרב עמיטל לא היה מעורב באופן משמעותי בלימוד תנ"ך, אולם הוא היה מי שיזם, לראשונה מזה מאות בשנים, את לימוד פשוטו של מקרא בבית המדרש. הרב עמיטל הביא לישיבת הר עציון את שניים מראשוני מורי התנ"ך על דרך הפשט, הרב מרדכי ברויאר זצ"ל ויבדל"א הרב יואל בן נון, ומכאן החלה 'מהפכת התנ"ך' בדורנו. לא בכדי מהפכה זו החלה דווקא מיוזמתו של הרב עמיטל. משנתו הרוחנית והחינוכית של הרב עלתה בקנה אחד עם לימוד התנ"ך על דרך הפשט, ואפשרה התמודדות עם השאלות העקרוניות והיסודיות שדרך לימוד זו עוררה באופן טבעי. אציין בקיצור שניים מההיבטים השונים הקשורים לכך.
תחילה, החזרה ללימוד עיוני בתנ"ך עוררה כמובן את שאלת היחס לגדולי האומה. כל מי שלומד תנ"ך, במיוחד אם הוא נעזר במפרשי הפשט הראשונים, עומד מיד על כך שגם גדולי האומה, האבות, הנביאים והמלכים, עם כל אישיותם הדגולה וקרבתם לקב"ה, לא היו חסינים מטעויות ומכישלונות, שעליהם לא פעם הם נענשו, לעיתים באופן חמור וקשה. ניסיונות לטשטש את המקרים הללו, תוך כדי עקיפת המשמעות הגלויה לעין העולה מתוך פסוקי התנ"ך, אין בכוחם להשקיט את מי שניגש לתנ"ך מתוך צניעות וענווה, ומתוך רצון אמיתי להבין את המסרים שהתנ"ך רוצה ללמד אותנו, מבלי לכפות על התנ"ך את השקפת עולמו. אולם כיצד להבין את המסקנה הנובעת מהמסרים הברורים העולים מפשוטו של מקרא?
משנתנו של הרב עמיטל נתנה מענה ישיר לבעיה זו, על אף שהיא באה מתוך מבט רחב וכולל הרבה יותר, ולאו דווקא מתוך התמודדות עם שאלות הקשורות ללימוד תנ"ך. יסוד מרכזי בהגותו של הרב עמיטל היה האנושיות הטבועה באדם, בכל אדם, גם אם הוא ענק שבענקים. פעמים רבות הזכיר הרב עמיטל את אמירתו של הרבי מקוצק, שלפיה הקב"ה מבקש מבני ישראל - "אנשי קודש תהיון לי", אך אין הוא מבקש מהם להיות מלאכים. בין השאר טען הרב: "בתקופה האחרונה קיימת מגמה של אידיאליזציה של רבנים גדולים, עד כדי התעלמות מתחושות ומחולשות אנושיות. התורה מציגה יחס הפוך: לכל אדם יש פן אנושי, שאסור להתכחש אליו. גם לנביאים היו לבטים וקשיים. התורה מודעת לכך שהאדם חי בעולם הזה, ואין היא דורשת ממנו להתנהג כאילו הוא חי בעולם אידילי ולא ריאלי". גישה זו הפכה את התנ"ך היות ספר רלוונטי לכל אדם. וכי מבקשים אנו לראות דמויות מלאכותיות-מלאכיות, שאינן טועות ואינן חוטאות? מה לנו ולדמויות אלה? האם נסלף את פשוטי המקראות על מנת ליצור דמויות לא ריאליות, או שמא להיפך, נאמץ מתוך ראיית המורכבות שבדמויות התנ"ך גישה אחרת לחיים, שאינה רואה במורכבות האדם עניין שניתן להתכחש אליו? דווקא היכולת של דמויות התנ"ך להתמודד עם נטיותיהן האנושיות ולתקן במידת הצורך את טעויותיהן, היא שמהווה דוגמה לאדם כיצד עליו לנהוג, גם בשעות של חולשה.
השיבה לעיון בפשוטי המקראות הביאה גם לעיסוק בבעיות הקשות המתעוררות לנוכח הסתירות והכפילויות הרבות הקיימות בתנ"ך. כנגד בעיות אלו, שהועלו באופן מפורט לראשונה על ידי חוקרי המקרא, הוצגו שתי דרכים: הראשונה, שאפיינה את עם ישראל עד לדור האחרון, הייתה התעלמות מוחלטת מכל הנושא; והשנייה הייתה ניסיון לדחות את השאלות מעיקרן וליישב את כל הסתירות אחת לאחת. ברם, שתי הדרכים הללו התקשו להניח את לבם של המעיינים בתנ"ך לעומקו, עד שבא הרב מרדכי ברויאר זצ"ל וטען, שאין בכלל צורך להתעמת עם מה שגלוי לעין. 'שיטת הבחינות' של הרב ברויאר טענה, שאכן התנ"ך מכיל במכוון פרשיות שונות הסותרות לכאורה זו את זו, מתוך מגמה להביא לידי ביטוי בדרך זו את זוויות הראייה השונות העולות בכל פרשה, וכך להציג את התמונה המלאה, הכוללת בחינות שונות. שיטה זו, שאת יסודותיה הניחו כבר הראי"ה קוק והגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, קשורה אף היא בדרכו של הרב עמיטל. הרב עמיטל היה זה שלימדנו שמורכבות של תחומים שונים ואף סותרים אינה בגדר מציאות בלתי-אפשרית, אלא בדיוק להיפך - היא המאפשרת הסתכלות שלמה על המציאות, שבכרך כלל נוטה להיות מורכבת ולא חד-צדדית. לא ייפלא אפוא, שהרב ברויאר היה מגדולי מעריציו של ידידו הרב עמיטל, ותיאר אותו כדמות ייחודית, שעוצמת השכל מצד אחד והאמונה מצד שני מתקיימים אצלו בהרמוניה מלאה.
ניתן היה להרחיב בנקודות נוספות שבהן הגיבוי הרוחני של הרב עמיטל תרם להתפשטות לימוד פשוטו של מקרא: הפתיחות המחשבתית המאפשרת לקבל את הטוב מכל גישה, בבחינת 'תוכו אכל, קליפתו זרק'; השאיפה להרבות בגוונים, ולא ליצור מצג שווא של אמת אחת מוחלטת; ועוד. אולם די בנקודות שהעלינו כדי לסכם בקצרה, שמפעל התנ"ך שיתקיים באלון שבות בשבוע הבא, מבלי להתכוון לכך, הוא ביטוי מופלא להנצחת מורשתו של הרב עמיטל זצ"ל.