שרת המשפטים איילת שקד ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור נאמו בכנס פתיחת שנת המשפט במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, והציגו עמדות מנוגדות אחת לשניה, תוך שהן מתנצחות בנאומים.
"המשפט איננו צריך להיות חזות הכל, גם בִּמדינה דמוקרטית שהתברכה במערכת משפט יציבה ואיכותית כמו שלנו", אמרה שרת המשפטים. "אך הנתונים שפורסמו בדו"ח הרשמי של הוועידה האירופית ליעילות הצדק מוכיחים שפעמים רבות, המשפט אכן הופך לחזות הכל: בִּמדינה ממוצעת באירופה נפתחו בשנת 2012 בִּממוצע 2440 תיקים למאה אלף תושבים. בישראל מספר התיקים האזרחיים עומד על 4,490 - כמעט פי שניים. זאת, כשבאותן מדינות, על כל מאה אלף תושבים ישנם בממוצע כ-21 שופטים מקצועיים, אל מול 8.2 שופטים בישראל".
"מדינת ישראל חולה במשפטטת; מחלה שמאלצת אותנו להתרגל למערכת כבדה וּמסורבלת, הכבולה בשלשלאות הביורוקרטיה. כשרוח של "הכל שפיט" מנשבת מעלינו, הפיתְרון המשפטי הופך כמעט אוטומטית לִברירת מחדל. התוצאה היא בתי משפט שקורסים תחת העומס ומתקשים לעמוד בִּמשימתם בְּפִרקי זמן סבירים וזאת למרות עבודתם הקשה של השופטים", הוסיפה שקד.
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, מצידה, הבהירה שהשופטים אינם עוסקים במאבקי כוח מול הכנסת. "באחד מעיתוני סוף השבוע נטען כי כותרת אחד המושבים הייתה "של מי המילה האחרונה? - על יחסי הכוחות בין הכנסת לבין בית המשפט העליון", וכי כותרת מאוזנת זו הוחלפה בכותרת "האם הכנסת והממשלה רוצות לחסל את בית המשפט העליון"", אמרה נאור. "הכותרת "למי המילה האחרונה?" מצביעה על מאבקי יוקרה, מאבקי אגו ומאבקי כוח הקיימים, כביכול, בין בית המשפט העליון לבין הכנסת או הממשלה".
"כל העניינים הללו רחוקים מאתנו כרחוק מזרח ממערב. אנו חושבים כשופטים. המונחים "מילה אחרונה", "כיפוף ידיים" - ביטוי שיוחס לנו מחוגי הכנסת - מאבקי כוח, וכל היוצא באלה אינם בלקסיקון שלנו. מה שחשוב בזה, אנחנו לא מונעים משיקולים כאלה, אנו מבצעים את תפקידנו כשופטים לשמור על זכויות האדם, ועל יסודות המשטר הדמוקרטי. זה תפקידנו, זו חובתנו. אנו מכבדים את הכנסת והממשלה, אך את חובתנו נמלא".
"ביננו לבין הכנסת מתקיים דיאלוג כפי שציינתי בעניין המסתננים השני וחזרתי על כך בעניין המסתננים השלישי: "הכנסת מחוקקת חוק, התואם לדעתהּ את המבחנים החוקתיים; בית המשפט מעביר את החוק תחת שרביט הביקורת החוקתית. לעיתים, לאחר הבחינה, מגיע בית המשפט למסקנה שהחוק או חלקו אינם חוקתיים. הדיאלוג אינו מתמצה בכך: במידת הצורך, הכנסת מחוקקת מחדש...לאחר שבית המשפט מצא כי דבר חקיקה הוא בלתי חוקתי, אל לרשות המחוקקת לחזור ולחוקק אותו בלא כל שינוי, או בשינוי שאין בו כדי לפתור את הסתירה עם חוקי היסוד, אשר עליה הצביע בית המשפט; שכן חקיקה שכזו 'יש בה פגיעה בחוקי היסוד עצמם' ". בעניין המסתננים השלישי, לאחר שרוב מה שהיה צריך לתקן תוקן, אושר החוק, למעט עניין משך השהייה במתקן חולות".
"איננו עוסקים, אם כן, ב"מילים אחרונות". אנו עוסקים בשמירה על שלטון החוק ועל זכויות האדם. בשמירה על כבוד האדם וחרותו, כמצוות חוק היסוד שכוננה הכנסת. אנו עוסקים בשמירה על זהותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, שכן "אם לא נגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו"", אמרה נאור.