לכאורה היינו צריכים לשמוח על החלטת ביהמ"ש העליון שחייב את הרבנות הראשית לישראל להעניק תעודת כשרות למקומות המבקשים להסתמך על היתר המכירה.
לכאורה היינו צריכים להיות מרוצים שתוקן עוול שגרם למשפחות רבות לקרוס תחת המחירים המופקעים של ירקות מיובאים.
לכאורה היינו צריכים מאושרים שהתברר לעין כל כי מאבקנו נגד השתלטות העסקנים על מועצת הרה"ר זכתה להכרה ממוסד מכובד כמו ביהמ"ש העליון.
אבל האמת היא הפוכה לגמרי, מדובר ביום עצוב ושחור לעם,לארץ ולתורה.
יום עצוב בגלל שתי סבות האחת קשורה בביהמ"ש והשניה קשורה ברבנות הראשית.
אני לא זוכר מקרה בו גוף שפוטי חילוני מתערב בהחלטה שאמורה להיות הלכתית.האם היינו מקבלים בשויון נפש החלטה של בג"ץ כי רבנים מחוייבים להתיר חלול שבת או לעבור על הלכות צניעות וכשרות.הלוא שערותינו היו סומרות רק ממחשבה כזו.
אמנם ניתן לטעון כי באמת החלטת הרה"ר לא היתה הלכתית אלא פוליטית (מה שגם כנראה לא רחוק מהאמת) ועל כן אין פגם בהתערבות הבג"ץ ,אבל עדיין יש לזכור כי מדובר בניסוח פורמלי הלכתי ובכ"ז מצא ביהמ"ש העליון מן הראוי להתערב.
לא בכדי ארגון רבני "צהר" לא היה שותף בהגשת העתירה הזו כיון שלא חשבנו שביהמ"ש יכול להתערב במושגים הלכתיים טהורים.
אבל הסיבה השניה להיות היום הזה יום עצוב עבורנו הוא בשל מה שהבאנו וגרמנו על עצמנו.
העובדה שגוף רבני הכניס לתוך עולם השקולים שלו שיקולים זרים שלא היו מקובלים מעולם בתחום הכשרות.העובדה שלראשונה נתולדות המדינה נמנע מאוכלוסיה המבקשת ליהנות מהיתר המכירה לעשות כן רק בשל קפריזה של רב מקומי או לפעמים פקיד במחלקת הכשרות.(יש מקומות בהם הרב תומך בהיתר המכירה אבל פקיד מחלקת הכשרות מונע מהרב ליישם את פסיקתו)היא זו שהביאה את בג"ץ להתערב בנושא כ"כ טעון.
עצוב בגלל ההתערבות ,עצוב בגלל מה שהביא לאותה התערבות
בהזדמנות זו אני מבקש להבהיר את ההבדל בין בג"ץ זה לבג"ץ הדיינים.הועדה למנוי דיינים אינה גוף הלכתי אלא גוף של המדינה הפועל מכח חק זה וחברים בו גם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ומערכות השקולים שלהם באשר לבחירה אמורות להיקבע החק החילוני שעל יישומו מופקד גם בג"ץ.
כאשר אנו רואים כי חק המדינה אינו נשמר ונאכף זכותנו שלא לומר חובתנו היא להתריע על הפרת חק.אם רב אינו גר במקום כהונתו או דיין אינו עושה כן,תפקיד האזרח או הממונה על הדיין להתריע ולפנות לגורמים המוסמכים לטפל בענין.על רקע זה נעשתה הפניה לבג"ץ בפרשת המנוי של הדיינים.
המרחק בין אכיפת חוקי המדינה לבין מעורבות בעניני הלכה היא כמרחק בין שמים וארץ
המאמר המלא התפרסם באתר ישיבת ההסדר פתח תקוה