יכול להיות שכל הצעות החוק של השבוע האחרון תחזורנה כבומרנג נגד הימין. שיום אחד כל המועמדים לבית המשפט יהיו בעלי דעות ימניות, המועמד המוביל לנשיא בית המשפט העליון יהיה ר"מ בישיבה גבוהה שמתגורר ביצהר, ובג"צ ירצה להכשיר את כל המאחזים שיהיו ושעתידים להיות - ואז תבוא הכנסת ותמנע את כל זה.
מזל שאין מצב בחיים שזה יקרה.
את הגשם תן רק - לא בעיתו?
זאת קצת בעיה, כשיורד כזה גשם על תחילת החורף. כשהוא משתהה כמה ימים, ומאחר לבוא, אנחנו דואגים, חוששים, שואלים מה יהיה עם הכינרת והאם יישאר לנו מה לשתות. כשהוא מתעכב בכמה שבועות, אנחנו כבר נכנסים לפאניקה, מנסים לחייך לטורקים, בודקים מה נסגר עם מפעלי ההתפלה ושמים את הסימניה בסידור על "ועננו בורא עולם". ואז, כשהגשם מגיע - אפשר להתחיל לנשום לרווחה, להודות לקדוש ברוך הוא ואפילו לא לרטון כשנתקעים בכביש בגלל המבול. אבל עכשיו הגשם הגיע בול בזמן, רק קראו לו והוא בא, ואנחנו מיד מתחילים להסתכל על התמונות בעיתונים של ההצפות והשטפונות, ואולי קצת להצטער על המתקפה החורפית הזאת.
לא, זה לא הגשם שצריך בפעם הבאה לבוא שוב באיחור אלגנטי. זה אנחנו.
זה עדיין לא נגמר
סאגת הרבנות הראשית ורבני צהר נכנסה השבוע לשבוע השלישי שלה, לפי ספירת המדור. זה התחיל בסוף השבוע, כשכבר היה הסכם חתום בין הצדדים אבל גיליונות השבת נסגרו בלי לדעת את זה, והמתקפה נמשכה אף על פי שבאופן רשמי היא נסגרה, והמשיך בהמשך השבוע כשהתגלה שבפועל לא הכל סגור ומוסכם, והקרע נמשך אף על פי שבאופן רשמי הוא נסגר. אז נמשיך לחכות להכרעה הסופית - אם היא אפשרית בכלל - בדילמה הקשה הזאת. איך לשמור על המיסוד והמסגרת החשובים בכל גוף ציבורי ובפרט בתחום הנישואין, ועם זאת לא לאבד את אלה שנרתעים בדיוק מהמיסוד הזה.
קשה לרש"י
לכאורה, אין סיבה שהתכנית של משרד החינוך להוציא את כתב רש"י מהבגרות - בעקבות הטענה שאין שום סיבה להתאמץ ללמוד אותו - תעורר סערה דתית. אין פה שום פגיעה בקדשי ישראל. היחיד שייפגע הוא המדפיס שהחליט להדפיס את פירוש רש"י על החומש בגופן הזה (כי הכתב האשורי כבר שימש לפסוקי התורה עצמם), ועד היום ישב בגן עדן ורווה נחת מהצלחתו ההיסטרית. מעבר לכך, אין לכתב הזה משמעות יתרה. החומשים של היום מודפסים בפונטים שפחות נראים כמו כתב חידה, ולכן אין גם צורך מעשי בידיעת כתב רש"י. אבל כאן הבעיה: זה מה שקורה בחומשים של היום. אם תלמיד תיכון בימינו, שלא למד כתב רש"י לבגרות, יפתח ספר מלפני חמישים או שישים שנה - הוא לא יבין מילה ממה שכתוב שם. ההחלטה החדשה נועלת בפניו את הגישה לספרים ישנים.
טוב, נו, זאת מחשבה מגוחכת. למה שמישהו בדור הפייסבוק יפתח ספר מלפני כמה עשרות שנים. למה שהוא בכלל יפתח ספר.
ושתבוא עליו הברכה
שכוייח השבוע וברכות לששי קשת, בקרוב המנהל החדש של תיאטרון היידישפיל. השחקן והזמר הוותיק לוקח אחריות על אחד השרידים האחרונים של ההומור היהודי-אירופאי, התרבות הגלותית שאולי עבר זמנה, אבל משהו ממנה חייב להמשיך ללוות גם את דור התחייה. עבור ששי קשת עצמו זה חלק מתהליך של התחברות למקורות, שבא לידי ביטוי גם בדיסק האחרון שהוציא.
עכשיו המדור משתעשע ברעיון שקשת יחזור למקורות גם בכיוון השני. "הלהקה" ביידיש, למשל.
ותהייה קטנה לסיום
הרב שך זצ"ל, מגדולי התורה בעשרות השנים האחרונות, שרבבות תלמידים התחנכו על פיו, ורבבות עדיין לומדים את תורתו, ואינסוף מתפללים פוקדים את הרחוב על שמו בבני ברק (אבל זה בעיקר בגלל בית הכנסת שנמצא בו), נפטר בדיוק ביום ראשון האחרון לפני עשר שנים. ובכל זאת, על אף צורתו ההנדסית של התאריך הזה (עגול למדי), אם למדוד לפי התקשורת המגזרית - ספק אם שמעתם עליו. סיכוי גדול יותר ששמעתם על היארצייט של ר' שלמה קרליבך, באותו יום, סתם לפני 17 שנה. למה?
והתחזית לשבוע הקרוב: סופות הברקים והרעמים תתגמדנה לעומת הסערה סביב החלטת צה"ל לחייב נוכחות בשירת נשים.