פרשיות השבוע

אחרי החגים
כמה הערות של אחרי החגים (כלומר, אחרי חגיגות שחרורו של גלעד שליט):

בשבוע שעבר נאמר בין שורות אלו שלא היה עיתוי טוב יותר לחתימה על ההסכם מערב חג הסוכות, לא משנה כרגע מאיזו סיבה. העובדה שהשחרור התבצע בעיצומו של חג, כלומר ביום של חופשה, אפשרה לרבים לבהות יום שלם מול התמונות הבודדות מתהליך השחרור שהותרו להקרנה בטלוויזיה, וכן סיפקה לאנשים בילוי נפלא לחול המועד - נסיעה למצפה הילה. זה לא היה יכול לקרות בסתם יום עבודה במהלך השנה. ולכן, קצת חבל שהשחרור הזה קרה דווקא עכשיו.

מעניין כמה אנשים (מקרב הציבור הלא-דתי) הבינו למה למבצע שמתנהל בסוכות קוראים "בית השואבה".

בשבוע האחרון יכולתם לשמוע מגוון שיעורים בנושא פדיון שבויים. סיכוי טוב שגם בבית הכנסת הקרוב לביתכם דיבר איזשהו רב על עמדת ההלכה בנוגע לעסקה. ומה אמרו הרבנים? או שהם הביאו מקורות כמו "אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן" וטענו שהעסקה מנוגדת לתורה, או שהם הביאו דווקא תשובות הלכתיות מעשרות השנים האחרונות שטוענות כי יש הבדל בין סתם שבוי ובין חייל. כמו בכמה וכמה תחומים אחרים הנוגעים להלכות מדינה, קשה להגיע לקביעה הלכתית חד משמעית (אחד מחשובי רבני הציונות הדתית התבטא השבוע: "להלכה יש ערכים ברורים, השאלה היא איך להכריע ביניהם"). בינינו ובין היום שבו נוכל להגיד ש"לתורה יש מה להגיד על כל דבר", וגם נדע בבירור מה יש לתורה להגיד על כל דבר, מפרידה הרבה עבודה תורנית.

כל הפעילים למען שליט יכולים סוף סוף לנוח. אבל נראה אותם מוותרים על המנוחה ומתגייסים עכשיו למען פולארד.

אילו מילים היו מקבלות תמלוגים על שימוש בהן בכלי התקשורת, המילה "בית" הייתה יוצאת מיליונרית מהשבוע הזה. והיא בטח הייתה גם מופתעת מכמות הדיבורים על "חוזר הביתה", "שוב בבית", "כמה טוב שבאת הביתה", כי היהדות בדרך כלל מוציאה אותה לחופש בסוכות. היחס הזה לבית כמבצר, כמקום מוגן, כמעוז ומחסה, אמור להשתנות בחג הזה. אדם אינו אמור להרגיש מוגן כשהוא "בבית", כי הוא מרגיש מוגן גם בדירת ארעי של קרשים ויריעות בד, בצל כנפי השכינה.

נתניהו בחר לשבץ בנאומו פסוק מההפטרה של השבת, "להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חושך". בכך הוא הרס לכל מחשבי הקיצים בדיעבד, אלה שמראים לכולם איך האירוע שקרה השבוע כתוב בפרשה שחור על גבי לבן, בראשי תיבות, בסופי תיבות ובדילוגים של 15. אבוד לכם, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו כבר קישר בין השחרור להפטרה, אתם לא מקוריים.

ושבחתי אני את מנחם בן
בלי שום קשר נראה לעין לפרשת שליט, שכוייח השבוע מוענק לעיתונאי מנחם בן, שפירסם במגזין סוכות של "מעריב" מאמר נרחב על ספר קהלת. בלי חידושים מפליגים או גישות מהפכניות בהתייחסות לספר, פשוט מבט מעריך ומעריץ על היצירה הספרותית הפילוסופית הגדולה של עם ישראל ושל העולם כולו.

ותהייה קטנה לסיום
כמדי שנה, גם השנה המדור מציץ לתוצאות המצעדים העבריים ברשת ג' ובגלגל"צ, ומגלה שעם כל הכבוד לפריחת התרבות היהודית ולכניסות של זמרים דתיים לפלייליסט, הפסגה עדיין לא נכבשה. כיוון שאביתר בנאי לא הוציא אלבום השנה, אין ברשימת 30 הגדולים נציגים של המוזיקה היהודית. מאידך, אולי אפשר להתנחם בעובדה שגם למגזר האשכנזי אין שם כמעט ייצוג?

והתחזית לשבוע הקרוב: נסתדר בלי חגים, ונמלא את השגרה בשמחה ואמונה. ואם לא נסתדר - גם הלוויה של קדאפי היא עילה ליום-טוב.