הוא עמד נרגש על הפודיום רגע לפני שקיבל את המדליה שעבד כה קשה עבורה, בקהל ישבו הוריו, אחיו, ויתר בני המשפחה שליוו אותו ביומו הגדול. שנתיים לאחר שהחל להתאמן, כשברקע המאמץ האדיר שהשקיע ומטען חייו, הצליח אבישי אליהו בן ה-15, עטוף בדגל ישראל, לזכות במדליית הארד בתחרות הקפיצה לגובה במסגרת אולימפיאדת הילדים שנערכה השנה בישראל.
"תחילה הוא נבחן לקבוצת בכדורגל", סיפר ל'כיפה' אביו של אבישי, עמיחי אליהו, "בזמן שנבחן לקבוצת בת של בית"ר ירושלים, אחד המאמנים המליץ לנו לעבור לאתלטיקה כדי להימנע ממפעילות בשבת".
אבישי והוריו אכן שמעו בעצת המאמן והחליטו להירשם לקבוצת 'לידר ירושלים', במסגרתה הוא מתאמן במקצועות שונים כמו קפיצה לגובה, לרוחק ומירוץ שליחים. מאחר והוא ובני משפחתו מתגוררים בעפרה שבבנימין, נאלץ אבישי לנסוע שלוש פעמים בשבוע מביתו או מישיבת 'מטה בנימין' בבית אל שבה הוא לומד, כל הדרך לירושלים וחזרה.
"החלטנו יחד שחלק משגרת האימונים, הוא יצטרך לנסוע בכוחות עצמו", ציינה אמו ריקי שהוסיפה כי הדבר הוסיף לו "המון בגרות ועצמאות. זה היה חלק מהעניין כשהתחלנו עם זה. אנחנו מסיעים כשמדובר בתחרויות ובפעמים שצריך להגיע למקומות מרוחקים יותר או כשהוא נתקע בלי אוטובוסים".
יש פעמים שהוא מתייאש ומוותר לעצמו?
"ברור שיש ימים שהוא על סף ייאוש. בכל זאת מדובר בשעתיים שלוש נסיעה לכל צד, אבל הוא מתגבר על זה". עד כמה הוא מתגבר ניתן להבין מהתחרות הבינלאומית שבה השתתף לאחרונה אשר הסתיימה בזכייה במדליה.
אבישי על הפודיוםצילום: באדיבות המשפחה
תחרות ICG היא אולימפיאדת הילדים הבינלאומית שמתקיימת אחת לשנה החל משנת 1968. כל מדינה מבין 43 המדינות שלחה לתחרות ספורטאים בגילאי 14-16 מכמה ערים. סה"כ התחרו השנה בתחרות, שנערכה לראשונה בירושלים, 1,200 ספורטאים במגוון ענפים אולימפיים.
אבישי הצליח להתגבר על יריבים רבים ממדינות וערים שונות ולבסוף זכה במדליית ארד בקפיצה לגובה. מבחינת הוריו היה מדובר בציון דרך משמעותי עבור בנם הבכור, אותו קיבלו לחיקם לא עם לידתו אלא בגיל 9 חודשים.
הוא נולד בירושלים ביום העצמאות לפני עשור וחצי. לאחר שהעביר את חודשי חייו הראשונים במשפחת קלט תחת פיקוח השירות למען הילד. קיבלו עמיחי וריקי, שעד אז היו ללא ילדים והחלו בהליך אימוץ, את הבשורה כי נמצא עבורם תינוק. "הלכנו לפגוש את אבישי ומיד התאהבנו!!", תיאר עמיחי את הרגשתם המשותפת לו ולרעייתו, "את הידיעה המשמחת קיבלנו לאחר תהליך של מיונים והתאמות וממש בסיום סדנת ההורים לאימוץ שבה השתתפנו".
לדבריו, "אבישי הוא ילד מתוק, חייכן ורגיש גם בתחושותיו וגם ברגשותיו. יש לו לב טוב נשמה טובה ועיניים מאירות. הוא ילד אהוב שלא מאמין עד כמה הוא אהוב". לפני המעבר לאתלטיקה התייעצה המשפחה רבות היה רב היישוב עפרה, הרב אבי גיסר, שלדברי ההורים תמך בהם ועודד את בנם לקחת על עצמו את הנושא ברצינות.
מאז שהחל להתאמן ולהתחרות כאתלט, מעידים הוריו כי הוא עובר שינוי גדול ומצליח להתגבר על כל המטענים שהביאה עמה העובדה שהוא מאומץ ובעל צבע עור כהה. "העיסוק בספורט השפיע עליו מאוד מבחינה נפשית והפך אותו ליותר בוגר ורגוע", סיפרה ריקי ונתנה דוגמא להתנהלותו סביב נושא התחרויות, "המתח עצום לפני ובמהלך התחרות. אחר כך הוא קצת מתפרק, אבל למחרת הוא כמו אדם חדש. גם שלושת האחים שמאוד גאים בו ומעודדים אתו בהחלט תורמים לתחושת ההצלחה והשינוי".
אבישי עם מאמנוצילום: באדיבות המשפחה
דוגמא נוספת ומשמעותית לבגרות עליה דיברה ריקי וההתגברות של בנה על קשיים, ניתן למצוא בכך שאבישי הצליח בתחרות חרף העובדה שמאמנו, אריה קורצ'ק, לא ליווה אותו ברגעים המכריעים מאחר שיממה קודם לכן הוא אושפז בבית חולים. "אבישי היה צריך לאסוף את עצמו ולהתמודד עם כל הקושי ולהצליח והוא אכן הצליח".
את קורצ'ק, שאבישי הקפיד לבקרו בבית החולים כדי לחלוק עמו את ההצלחה, היכולות של חניכו כלל לא הפתיעו, "הוא ילד מאוד מוכשר וזה רק עניין של זמן ועבודה קשה עד שהוא יגיע להישגים גדולים אפילו יותר".
מעבר לכישרון אתה מזהה אצלו נכונות לעבודה קשה?
"רק המאמץ הגדול שלו להגיע ולעשות את כל הדרך מעפרה לירושלים וחזרה, וזה עוד חוץ משעתיים של אימון, מלמד על המוטיבציה האדירה שישלו. זה מעיד על רצון גדול ומחויבות".
עד לאן אתה חושב שהוא יכול להגיע מבחינה מקצועית?
"אני לא אוהב לדבר על זה. זה תלוי בו וככל שהוא ישקיע יותר הוא יגיע רחוק יותר. מבחינת פוטנציאל יש לו בהחלט פוטנציאל גדול".
אבישי עם הוריו ואחיוצילום: באדיבות המשפחה
כשמדברים על הפוטנציאל שטמון באבישי הנושא בהחלט מגובה בעובדות. מעבר למדליית הארד באולימפיאדת הנערים, הוא זכה שנתיים ברציפות במדליות באילופת ישראל, שנה אחת בקפיצה לגובה ובשנה אחרת במירוץ שליחים.
"אני ממש אוהב את העיסוק הספורט ולא יכול בלי זה", אמר אבישי עצמו ל'כיפה'. לדבריו, מאז שהחל להתאמן ולהתחרות הוא זכה להכיר אנשים חדשים וקיבל את ההזדמנות "להראות מה אני יכול". על הזכיה במדליית ארד הוא אמר שמעט התאכזב שלא זכה בזהב אך לעת עתה הוא מסתפק גם בהישג הזה.
מה המקום של ההורים שלך ובכלל של המשפחה בזכייה?
"אמא דואגת ועוזרת לי, ואני מאוד אוהב ומעריך אותה. גם אבא כמובן תומך כל הזמן", הוא אמר והוסיף בקריצה, "לפעמים הוא קצת חופר אבל זה לטובתי". כמי שנתקל בעבר בלא מעט בעיות ומגבלות ובכל זאת יכל להן, לאבישי יש מסר לכל הילדים והנערים בעלי החלומות, "אם הם ירצו באמת הם ישיגו אותם. שילכו עד הסוף ולא יוותרו".
מה לגבי העתיד והאם משפחת אליהו רואה את בנה הופך לספורטאי מקצועני? "מבחינת הכישרים", משוכנע עמיחי, "הוא יכול להגיע רחוק ואנשי מקצוע מזהים אצלו כישרון נדיר". בעוד כשנתיים יחצה אבישי את גיל הנוער ולדברי ריקי, בנה מכוון ללא פחות מאולימפיאדת טוקיו 2020 הנמצאת באופק, "החלום שלו זה להגיע לאולימפיאדה. הוא כבר עשה את החישובים מבחינת הגיל ובראש ובציפיות שלו הוא כבר לגמרי שם".