כמובן לא כתוב בתורה כיצד צריכה להיות בנויה מערכת המיסוי. התורה מדריכה אותנו מהו הצדק והיושר, האמת והקודש ואינה עוסקת בפרטי הסידורים הכספיים, הארגוניים והכלכליים.
היא קובעת שיש מצווה מן התורה להקים מדינה, לציית לחוקיה הישרים, כולל חוקי המיסוי.
אך מערכת המיסוי נקבעת על ידי ההנהגה המדינית או העירונית. "רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע על קיצתן" (מסכת בבא בתרא ח', ב') כלומר "לקנוס את העובר על קצת דבריהם(רש"י שם)
ובכל זאת יש להתייעץ עם אנשי התורה, הרוח והאמונה.
מעשה ואיגוד מקצועי קבע תקנה מסויימת. קבעו חכמי המקום שתקנה זו אינה תקפה מפני שלא קיבלו אישור מ"אדם חשוב". כל תקנה ציבורית מצריכה אישורו, כדי שלא יעשו עוול במסווה של חוק, שלא יקימו מונופולים , יפקיעו שערים ודומה. התורה אינה רק בשמים, היא גם בארץ, מלכות ד' בארץ, קדוש השם בארץ.
הפקעת שערים באורח חוקי, גם היא מין רשעות. חז"ל משייכים למפקיעי שערים את הפסוק: "שבור זרוע רשע" (תהילים י' מגילה י"ט, ב'). יש להעמיד שוטרים שישגיחו בשוק אם אין מפקיעים שערים במוצרי יסוד (בבא בתרא פ"ט, א') ולא יסחטו את העניים.
כמובן, לא כל ת"ח קובע בעניינים כאטלה. הרמב"ם מגדיר אותו "אדם חשוב" : "חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה" (הלכות מכירה י"ד הלכה י"א ) . אך יש תחום אשר לגביו אין לנו צורך באדם חשוב כי זהו מושכל ראשון: מיסוי שיפגע בשכבות הכלכליות החלשות. עבור מיסוי כזה אין לנו צורך בשאלת "אדם חשוב" דוגמא למס כגון זה הוא מס על הפנסיה. אדם עמל כל חייו, חסך גרוש לגרוש, הגיע לזיקנה, יש לו מעט חסכונות על מנת לסיים את חייו בכבוד ואנו נבוא ונגבה מס על אותה פנסיה ?! בושה וחרפה!
ובכלל , עודדנו אנשים לחסוך מתוך הבטחה שלא יוטל מס על חסכונות אלו ועתה נבגוד בדברתנו?! הלא זהו עוול מרושע!
כדי להבין זאת אין צורך להיות "אדם חשוב". כל ילד למד תנ"ך וראה שדברי הנביאים מלאים מחאה נגד עושקי דלים ורוצצי אביונים.
גם אם מסים מסוג זה מעוגנים בחוק הם אינם מוסריים. "בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ד' עושה חסד משפט וצדקה בארץ"(ירמיה ט', כ"ג) . הרמב"ם מסביר שמשפט הוא חובה גמורה שאפשר לגבותה מהאדם בבית המשפט, חסד הוא מתנה גמורה התלויה ברצונו של אדם וצדקה היא אומנם לא חובה משפטית אך חובה מוסרית כגון לתת לחם לרעב ולהלביש ערום (סוף "מורה נבוכים").
גם על זה נצטווינו כבר מיסודו של אברהם אבינו: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט"(בראשית י"ח י"ט).
על הצדקה גם כופים (רמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק ט'). תמיד יהיו עניים ועשירים, חלשים וגבורים. באופן טבעי. "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים ט"ו , י"א) ואנו מצווים לתת לו די צרכו (רמב"ם, הלכות מתנות עניים ז', הלכה מא') והדרך המעולה היא על ידי שיקומו בחיי עבודה. "שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה, זה המחזיק ביד ישראל שמך [= שנהיה עני] ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יפול ויצטרך"(שם פרק י' הלכה ז'). קל וחומר שזו שחיתות להביא שכבות חלשות לעוני על ידי מיסוי.
אין עיננו צרה בכך שיש עשירים, אך איננו יכולים לסבול שזה חיים עשרים, המנהלים אורח חיים בזבזני ועניים חסרי כל. זוהי שערוריה מוסרית נוראה. אמנם "חייך קודמים לחיי חברך" (בבא מציעא ס"ב א') אך מדגשי ה"חפץ חיים" : "מותרותיך אינם קודמים לחיי חברך."
כאשר נשאל מרן הרב קוק על ידי הפועל המזרחי מה מעמדו של משטר הרכוש הפרטי (קפיטלזם) על פי התורה ? השיב הרב: "מבלי לקבוע מהו המשטר החברתי של התורה, יש להניח בוודאות כי בקיום עקבי של כל חוקי התורה בשטח החברתי והכלכלי ללא וויתורים ופשרות, לא יוכל משטר של רכשו להתקיים. כי מצוות התורה ונוסף לזה, 'ועשית הישר והטוב'- שבישראל זהו דין ולא לפנים משורת הדין – מצמצם כל כך את הבעלות והזכויות של הרכוש, עד שקיומו נעשה בלתי אפשרי ולא כדאי"(מפי הרב שלמה זלמן שרגאי).
אשרינו שזכינו להיות מדינת רווחה, הלוקחת מהעשירים ונותנת לעניים. לא ניסוג אחורה לקחת מן העניים. נתחזק ויתקיים בנו : "ואהבת לרעך כמוך"- זה כלל גדול בתורה
מסים צודקים-כיצד?
הרב אבינר כותב בעקבות פרסום מסקנות ועדת בן-בסט לרפורמה במס.
