המגמה להמיר את הכפרות מתרנגולות לכספי צדקה אינה עוברת דרך מאבקי כוח

"זאת חליפתי, זו כפרתי" (כפרות)
בקשת כפרה היא ניסיון נפשי ורוחני עמוק להתמודד גם עם העבר.
לחפש דרך כיצד לנקות ולסלק את העקבות של כישלונות, עוונות והחמצות.
היא מתחילה כמובן בשינוי הדרך, בהפיכת הכיוון, בעשיית הטוב.
היא ממשיכה בתיקון רוחני עמוק.
ואז היא ראויה לבוא בשערי העשייה – הניקוי והכיפור.
דברי המשורר על הקורבנות תקפים לגביה – "זבחי אלוהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה" – שורשה נעוץ בחרטה הכנה ובצער.
בסוף נוצר גם רצון לעשות משהו סמלי המבטא את הדבר – מנהג הכפרות.
הסטת תשומת הלב מהתהליך העמוק שצריך להתחולל בלב פנימה, אל הדיון הריטואלי בדבר טיבו של המעשה הסמלי, היא עצמה חלק בלתי נפרד מהחמצת הכפרה האמיתית.
טוב לו לאדם כי תשומת הלב שלו תינתן לדבר הנכון – לכל מה שקודם למעשה הסמלי.
טוב לו לאדם כי לא יתעקש על האופן החיצוני שהכפרה תבוטא בו. 
המגמה להמיר את הכפרות מתרנגולות לכספי צדקה אינה עוברת דרך מאבקי כוח; היא עוברת על ידי טיפוח היחס הנכון לכל תהליך הכפרה, ומשקלו המועט של המעשה הסמלי, מול הטלטלה הרוחנית שבקשת הכפרה מעוררת. כשטלטלה זו מתעוררת – משקלה של הסמליות פוחת, ואז נפתחים שערי השינוי.
על כן, במקום מאבקים נגד מנהג הכפרות שנעשה בתרנגולות טוב יהיה אם כולנו נטפח את השורשים הרוחניים והנפשיים של בקשת הכפרה. אז גם יהיה קל יותר לוותר על הדרך הפוגעת בבעלי חיים, כי משקל הסמלים יפחת, ומשקל התנועה המהותית של הכפרה יתפוש את מקומו הראוי.

הרב יובל שרלו מפעיל רשת של קבוצות ווטסאפ, ערוץ טלגרם ועמוד פייסבוק, הקרויים 'זיקים', בהם הוא שולח מדי יום התייחסות קצרה במבט תורני על שלל נושאים. ניתן להצטרף לקבוצות הווטסאפ דרך הלינק.