- לא לשאול: ומה תעשו בסוף המלחמה? תחזרו הביתה? לעוטף? לקיבוץ? אף אחד לא באמת יודע. כולם מתגעגעים לבית, אבל אין לנו מושג.
- אל תשאלו "איפה בעלך? מתי הוא חוזר? הוא בא לבקר?" הוא במילואים, הוא לא מגיע ואף אחד לא יודע מתי זה ייגמר.
- אל תעשו להם זומים בנושא חוסן - הם יכולים ללמד קורסים בנושא חוסן. הם כן צריכים עזרה מול הביורוקרטיה ותשובות.
- אל תגידו "אתם גיבורים" - הרבה פעמים הם לא מרגישים ככה.
- אל תתקשרו כל הזמן. לרוב המפונים אין סבלנות לטלפונים. אבל תכתבו וואטסאפ, תציעו עזרה קונקרטית או סתם תכתבו שאכפת לכם.
- אל תבקשו מהם לספר איך הם ניצלו - הם כבר עייפים ולא רוצים לחזור ולספר, כי זה אומר לחוות הכל שוב.
- אל תציעו ניחומים: "לפחות לא נהרס לך הבית" - הבית אולי לא נהרס פיזית, אבל תחושת הבטחון והקהילה נפגעו קשות וזה חלק מהמושג "בית".
- אל תשאלו מה הם עשו אתמול, היום, מחר, תחושת הזמן ומשמעות הזמן אבדו ואין שגרה.
- אל תשאלו "אז איך במלון? האוכל טוב? יש בריכה?", הם לא באמת נהנים מהמלון ורק רוצים לבית, שאיננו.
- אל תגידו: "לפחות המשפחה שלכם ניצלה" - כמו לניצולי אסונות אחרים, יש להם לפעמים רגשות אשם מול חברים שאיבדו בני משפחה וכולם דואגים לחטופים וכואבים את האבדן של חברים והקהילה.
- זה שהם חוו זוועות לא אומר שהם יכולים לשמוע זוועות של אחרים - אל תשתפו אותם באסונות ואובדן של מישהו אחר.
- אל תגידו "איזה מסכנים" - הם לא מרגישים גיבורים והם לא רוצים את התווית מסכנים.
- אל תגידו: "תצאו קצת, תבלו", כולם נמצאים בתחילת תהליך של אבל קשה ואחרי הטראומה שחוו הם גם מפחדים לפעמים "לצאת אל העולם".
- אל תגידו "היה שקט הלילה" אולי אצלכם היה שקט, אבל הם כנראה לא ישנו הרבה.
- עוזרים למפונים? אתם נהדרים! הם רואים את זה והם אסירי תודה, אבל תעזרו כדי לעזור ואל תצפו מהם לפגוש אתכם ולהגיד תודה. לפחות לא כרגע.
מיומנה של מפונה: 15 דברים שאסור להגיד לתושבי העוטף
אדווה טרכטנברג פונתה מקיבוץ אור הנר שבעוטף עזה. כעת היא פונה לאוכלוסייה הדואגת והמחבקת בישראל, ומבקשת: יש כמה דברים שעדיף שלא תגידו לנו בתקופה הזאת
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו