"כל אחד ואחת שבוחרים להפסיק לשמור מצוות, הם כפצע בגוף של עם ישראל"

בשיחה שקיימתי לקראת כנס 'בין עולמות' של מכון עולמות, עם ראש הישיבה החילונית בינה, אילה דקל, אמרה לי אילה כך: "תפסיקו להתייחס אלינו כאל כישלון. זה שאנחנו לא שומרים שבת לא אומר עליכם כלום. אלו הבחירות שלנו". היא גם הסבה את תשומת לבי לכך שבציבור החילוני לא עושים כנסים על איך מתמודדים עם החזרה בתשובה. התירוץ שלה לעובדה הזו היה שבציבור החילוני יודעים לכבד את הבחירות של כולם הרבה יותר מאשר בציבור הדתי, ומקבלים כל אחד כמו שהוא. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהשר הסרוג מפרגן לישיבת ההסדר החילונית: "יוזמה מבורכת"

  11/01/23 21:05

יש משהו בדבריה. בת דודתו של אישי, נישאה לפני שנים לבחור ממשפחה חילונית. כששאלנו אותה כיצד הם מקבלים אותה למשפחתם, היא אמרה שמבחינתם הכל עובר. אחד נישא לגויה, אחד חי עם גבר, ואחד נישא לדתייה. לכאורה - פתיחות וקבלת האחר נפלאה. אבל מה זה אומר על החברה הזו? האם אנו שואפים להיות כמוה?

הבחירה בחיי תורה חייבת להיות קודם כל של האדם עצמו

עיקרון הבחירה החופשית, הוא אחד מעקרונות היסוד של היהדות. המילים המוכרות מחומש דברים: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל,יט), לכאורה מאפשרות באמת לכל אחד לבחור את הבחירות שלו. אך נשים לב - אומנם ניתנת כאן בחירה, אך היא מגיעה עם ציווי ברור - יש לבחור בחיים, כלומר בחיי התורה כפי שנאמר שם בפסוקים הקודמים, כדי להמשיך את הדרך גם לדורות הבאים.

הבחירה בחיי תורה חייבת להיות קודם כל של האדם עצמו. החיים שיקבלו מהבחירה הזו הצאצאים שלו, יגיעו מתוך הכוונה לבחירות שאנו בוחרים. אם הדוגמה האישית שלנו כאנשים ונשים תהיה של חיי תורה בכל המשמעות העמוקה שלהם, ויחד עם שמחה גדולה שנשדר כשאנו חיים, יש לנו יותר סיכוי שגם הילדים שלנו יבחרו להמשיך באותם חיים. אך יחד עם זאת - אנו רואים שיש משפחות רבות שבהן ההורים משדרים שמחה גדולה בחיי התורה שהם חיים, ואכן רוב הילדים שם ממשיכים בדרכם, אך יש ילדים שזה לא תופס אצלם. הם בוחרים אחרת.

ישיבת "בינה", ארכיון צילום: Hadas Parush/Flash90

שעיקרון הבחירה, הפתיחות והכבוד לזולת הוא רק חלק ממנו

אם עיקרון הבחירה החופשית הוא כל כך חזק אצלנו, מדוע איננו מרפים? מדוע איננו מוכנים לקבל קבלה מוחלטת את הבחירות של ילדינו, גם כשהם לא ממשיכים בדרך? מדוע זה כל כך כואב לנו? הסיפור על בת הדודה שסיפרתי לעיל, מראה על חברה שהערך היחיד שלה הוא הכלה וקבלת האחר. כל עוד אינך מזיק למישהו - אתה בסדר מבחינתנו. חברה חפצת חיים והמשכיות איננה יכולה להיות מושתתת רק על הערך הזה. 

החברה הדתית לאומית, שפתיחותה לחברה הכללית היא חלק מחיי התורה שלה, מושתתת על סל ערכים גדול ורחב הרבה יותר, שעיקרון הבחירה, הפתיחות והכבוד לזולת הוא חלק ממנו, אך לא כערך יחיד. לכן איננו מוכנים לוותר. מבחינתנו כל אחד ואחת שבוחרים להפסיק לשמור מצוות, הם כפצע באיברים החיים של הגוף הגדול של עם ישראל. זו הסיבה גם שאנו מקיימים כנסים, כמו כנס 'בין עולמות', שבו ננסה להבין עוד, איך ומה אנחנו כחברה יכולים לחזק בערכים שאנו מחנכים אליהם, כדי שהבחירה של צאצאי כולנו, כל ישראל, תהיה בחירה בחיים ונזכה בזכותה לחיות ולהאריך ימים בארץ אבותינו.

הרבנית ד"ר חני פרנק, היא מנהלת מכון עולמות