מוסדות החמ"ד צריכים להפסיק להתנשא ולהתחיל לממש את הפוטנציאל של המסורתיים

מינוייה של מועצת חמ"ד חדשה מעלה מאז הקמתה את השאלה הגדולה האם הציונות הדתית היא מגזר המשתמש במוסדותיו לקידום הכלל, או שמא מדובר במגזר שדואג בעיקר לעצמו. לאחרונה התוודעתי לעוד עיירה בפריפריה בה קרה תהליך דומה: ישיבת הסדר וסוג של גרעין הגיעו למקום על מנת להרבות אור. אט אט, שני הממ"דים המעורבים הופרדו לחלוטין: האחד לבנים והשני לבנות. בחינוך העל יסודי התמונה דומה: קיימות לבני המקום ישיבה תיכונית לבנים ואולפנה לבנות, אשר החליפו את התיכון המקיף הדתי שהיה בעבר הרחוק.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהממשלה אישרה: אלו הרבנים הסרוגים שיובילו את מועצת החמ"ד החדשה

  06/09/22 12:46

אם אתה מחפש מניין לתפילת מנחה באווירה של התעלות רוחנית, עדיף שתלך למניין שיש בהפסקת הצהריים של התיכון החילוני

ההפרדה אינה אלא ביטוי לשינוי מהותי שעבר על החינוך הדתי באזור והתוצאה ברורה: אם תיכנס לתיכון החילוני תוכל להבחין בנקל בעשרות תלמידים חובשי כיפה וברבים אחרים שבעבר היו מתחנכים בוודאי בחינוך הדתי, אך כיום אין להם שם חלק. הציניקנים יאמרו שאם אתה מחפש מניין לתפילת מנחה באווירה של התעלות רוחנית, עדיף שתלך למניין שיש בהפסקת הצהריים של התיכון החילוני.

איני מציין את שם העיירה, משום שיש רבים כמותה, בצפון, בדרום ובמרכז. גם הנתונים מצביעים על כך שהסיבה המרכזית לסטגנציה בהיקף התלמידים בחמ"ד, נובעת בעיקר מעזיבתו של הציבור המסורתי (ולא בגלל עזיבת הדת, כפי שיש המנסים לטעון).

לא צריך הרבה מאמץ בכדי לשכוח שיש אנשים שדתיותם נראית אחרת משלך

יש להדגיש כי אין מדובר בישיבה וגרעין שפעלו בדורסנות. זה "פשוט קרה" אמרה לי תושבת המקום: כמה מבוגרי הישיבה דרשו ממ"ד ברוחם, רוב חברי הגרעין היו אדישים, ומנגד, התושבים המסורתיים שהתחנכו בממ"ד ובתיכון הדתי המעורב, היו דוממים. חלקם אהב את השינוי וחלקם לא, אך מרביתם דממו. השינוי נעשה כאשר הייתה לכך היתכנות מספרית בשעת משבר. הוא לא נעשה מתוך כוחניות, אלא בגלל חוסר מודעות ומתוך אי הבנה שלמשפט "ישיבות נקים בכל מקום" יש מחיר.

אותה ישיבת הסדר מקומית הביאה הרבה אור למקום, אך כמה מבוגריה שנשארו לגור בסמוך כנראה לא שמו לב לאחרים שמעדיפים דרך אחרת ולא דאגו להם לפתרון. כמי ששולח את ילדיו למוסדות באזור בעל מאפיינים דומים, אני יכול להעיד מקרוב, גם על עצמי, שלא צריך הרבה מאמץ בכדי לשכוח שיש אנשים שדתיותם נראית אחרת משלך. כאשר רציתי לפני כמה שנים שגם ביתי תלמד גמרא בממ"ד, לקח לי כמה ימים להבין שעלי לכבד את ההתנגדות של הציבור המסורתי לכך. פטרונות יכולה לבא מכל צד ומכל זווית וכולנו, דתיים מתונים או חרדיים לאומיים, עלולים ליפול בה.

מה הוא תפקידו של החינוך הממלכתי הדתי

מכאן עולה למעשה השאלה מה הוא תפקידו של החינוך הממלכתי הדתי: האם לשרת את האוכלוסייה הציונית דתית או לשרת מגוון רחב של אוכלוסיות המעוניינות בחינוך ממלכתי ודתי. לשאלה זו השלכות בנוגע למגוון רחב של נושאים: ייצוגיות הציבור המסורתי בקרב הנהלת החמ"ד, התאמת צורות הלימוד, הכשרות מורים ומנהלים והכרה שבכיתות החמ"ד ישנם כמה סוגי אוכלוסיות הכוללות מסורתיים ודתיים.

אין המדובר רק ב"הכלת" המסורתיים אלא גם במינוף הפוטנציאל הטמון בפגישה יומיומית עם אוכלוסיות אשר אינן מגיעות מבתים דתיים ובפיתוח החלופה המסורתית אשר עשויה להוות מענה משמעותי עבור תלמידים אשר בוחרים בימינו לעזוב את המסגרת הדתית. חלופה שכזו עשויה לתת מזור לאותם נערים ונערות והיא נחוצה דווקא במוסדות החינוך אשר הבוגר מבין מהם בטעות שיהדות היא "הכל או כלום".

למדתי להכיר ביראת השמיים הגדולה שיש למסורתיים מתוך תקווה שילדי יספגו ממנה משהו

לא מעט פעמים נשאלתי אם אינני חושש שבכיתה של ילדי לומדים תלמידים מסורתיים. בעבר השבתי על כך בעזרת הסברים חינוכיים העוסקים בחשיבות בניית הזהות הדתית הודות להכרות עם האחר. כיום, עם השנים והמפגש של ילדי עם ציבור זה, למדתי להכיר ביראת השמיים הגדולה שיש למסורתיים, מתוך תקווה שילדי יספגו ממנה משהו.

משך השנים שוחחתי רבות עם אלו שהודרו ועזבו את מערכות החינוך של החברה הדתית. הם לא מסכנים אך קלטו היטב את ההתנשאות שיש בקרבנו, בקרב מגזר הציונות הדתית. אם אדייק, הרי שההתנשאות קיימת רק בקרב בודדים, אך השאר דומם וממילא מאפשר לאותם אחדים להוביל.

אסור להיגרר שוב למתח ולניכור

באחד מבתי הספר פנו אלינו הורים בתלונה כי לאחרונה החלו לסנן תלמידים מסורתיים. פניתי להנהלת בית הספר וזו שיתפה אותנו כי הסינון החל שלא מרצונם, אלא בגלל כמה הורים בודדים שהתלוננו הלוך ושוב על כך שיש מסורתיים "המקלקלים את כולם".

הנהלת בית הספר יודעת שהדבר אינו נכון, אך היא חוששת מאותם הורים, מובילי דעה שעלולים ברגע אחד לעזוב. וכך, אותם הורים בודדים, גוררים שוב למתח ולניכור שבין המסורתיים לבין הציונות הדתית. זו מציאות מורכבת ואתגרה של מועצת החמ"ד הנכנסת, כמו קודמותיה, הוא לוודא שהחמ"ד פתוח לכל ונותן לו מענה חינוכי, מפגיש את התלמידים עם מגוון של צורות חשיבה תורניות ומתווה מדיניות שתפעל לטובת חינוכם של מעגלים רחבים בעם ישראל.