לפני כשלושה שבועות, בטרם החל גל ההתפרצות הנוכחי, הליכוד בראשות בנימין נתניהו עמד על 41 מנדטים בסקרים, והותיר את שאר המפלגות הרחק הרחק מאחור. היום, הוא עדיין מוביל בפער ניכר בסקרים מיתר המפלגות, אך אין ספק שמשהו הצליח להיסדק.
הכל החל כמובן במספר המנדטים הגבוה שקיבל נתניהו בבחירות, ומיד לאחר מכן הטיפול המיטבי בגל הראשון של נגיף הקורונה, בעוד השמאל מתפרק לרסיסים. אזרחי ישראל הסתכלו עליו כמבוגר האחראי שיציל אותם מפני המגפה הנוראה, וככל שחלפו הימים והיה נראה שניצחנו את הנגיף כך גדלה האהדה אליו בציבור. כשהיה נראה שהנגיף מאחורינו, הוא הצליח לפרק את כחול לבן ולהרכיב ממשלה. ואז, כשלא נותרו לו אויבים פוליטיים משמאל, וסגר חשבונות עם האויבים מימין, הכל התחיל להתדרדר.
היוהרה של נתניהו והזלזול ביריביו גרמו לו לחשוב שהוא כל יכול, אולם כשהגיע תחילת חודש יולי, בימין ציפו לראות את החוק הישראלי חל על אזורים או ישובים ביהודה ושומרון, אך בכחול לבן הערימו קשיים, והדבר לא קרה. גנץ ואשכנזי שוחחו עם האמריקאים וגרמו להם לסגת מהתכנית המקורית, אך יותר מכך, הביכו את נתניהו במקום שהוא הכי חזק בו - הקשר עם המעצמות ובייחוד עם ממשל טראמפ. וכך, למרות שנתניהו טוען שיש עוד סיכוי, התהליך הכי גדול שהוא ניסה להוביל התמסמס.
מהר מאוד שכחו זעקות השבר או צהלות השמחה (כל אחד מהצד הפוליטי שלו) כי מיד לאחר מכן, מוקדם מהצפוי, החל הגל השני של הנגיף, והוא הרבה יותר גדול מהגל הראשון עם הדבקה רחבה יותר. וכל זה כאשר המשק טרם התאושש מהגל הראשון, ורבים עדיין לא קיבלו את הזיכויים שהובטחו להם מהמדינה. בגל הזה נראה שנתניהו כבר לא שולט בממשלתו ולא בשריו. השרים מיהרו לפתוח כל אחד את תחומי האחריות שלו ללא התייעצות מספקת. נתניהו פחות מופיע על המסך ונותן את כל הבמה לשר הבריאות החדש אדלשטיין, יש שיגידו שהדבר נובע מחוסר רצונו לקחת אחריות על הכישלונות, אך יכול להיות שחלק מהפיצוי שקיבל אדלשטיין מנתניהו על סילוקו מלשכת יושב ראש הכנסת, הוא זמן מסך. בנוסף, למרות ההפצרות של נתניהו, משרד האוצר לא משחרר את התשלומים לעצמאיים והוא מותקף גם בחזית הזו.
בדיוק בנקודה הזו, בה אין שליטה על הממשלה, על השרים על קריסת המשק ועל התפשטות התחלואה, הגישו חברי הכנסת של ימינה את הנקמה שלהם על שלא נכנסו לקואליציה. בנט הפך להיות מאסטר בכל הקשור לקורונה והשלכותיה, ומפמפם את מחדלי ההנהגה מעל כל במה אפשרית. בנט, שלראשונה בחייו הפוליטיים הוא רק ח"כ ולא שר, מסתדר טוב בין ספסלי האופוזיציה.
ולסיום הגיעה הבקשה של סמוטריץ' להקמת ועדת חקירה על ניגוד העניינים אצל שופטי העליון, שהרעידה את הקואליציה המקרטעת וגרמה למשבר שהיה יכול להיגמר בבחירות. בסיום היום הקשה של נתניהו הוא הצליח להסתכסך עם החרדים, שסירבו לפרק את הממשלה על ועדה שהציעה האופוזיציה, אך גם סירבו לקחת את האשמה במסמוסה עליהם, וכך, למעט שני ח"כים, כל חברי הכנסת החרדים הצביעו בעד הקמת הוועדה. במהלך היום היו חילופי דברים קשים בין נתניהו לדרעי עד שהאחרון ניתק את השיחה על ראש הממשלה, כך שבעלי הברית המרכזיים של הליכוד במשבר יחסים גדול.
גם כחול לבן רותחת על ההתנהלות של הליכוד, מכיוון שהם נאלצו לבלוע הרבה צפרדעים, ולהצביע נגד הצעות שהיו חשובות להם שעלו מהאופוזיציה, ואף איימו להתנקם בליכוד. ולבסוף, השטח הליכודי שהתמרמר על הזיגזג של הליכוד, שנאלץ גם להודיע שהוא בעד הקמת ועדה ולהרים לסמוטריץ', וגם לדאוג שחלק מחבריו לא יהיו, כדי שוועדה לא באמת תקום והקואליציה לא תתפרק.
אי אפשר לדעת עד כמה שלושת השבועות האחרונים הזיקו לנתניהו, נדמה שהוא כבר חסין להכל, אבל הם בהחלט גרמו לו להזיע אחרי שחשב שהוא הגיע למנוחה ולנחלה על זרי הדפנה. הטעות הגדולה היא כמובן לא להשאיר את ימינה תחת השוט של המשמעת הקואליציונית, והליכה אחרי נקמות אישית, טעות שלא יחזור עליה יותר לעולם.