הוויכוח על דמות המנצחים במבצע "צוק איתן" התחיל עוד לפני שעברו הטנקים מהצד המערבי לצד המזרחי של גדר הרצועה, וכמו ברוב הוויכוחים מהסוג הזה, כולם צודקים. איך יכול להיות? פשוט! תלוי איך נגדיר ניצחון. לדוגמא, אם נחליט שהמדד לניצחון הוא מספר ההרוגים והפגיעות בשני הצדדים אז ברור שאנחנו ניצחנו, אבל אם נתייחס לזה שחמאס בסה"כ הצליח לשתק את מדינת ישראל, אז אולי הם ניצחו? ואולי בכלל אפשר להכריז רשמית על ניצחוננו בגלל שהציבור הישראלי שמר על מורל גבוה ושלח הרבה ממתקים לחיילים? בטעות חשבתי שהצלחה צבאית היא ריסוק האויב ולא ארגון אירועי הפנינג לפצועים בבתי חולים, עם כל הכבוד.
בקיצור, הכל שאלה של נקודת מבט.
מבלבל אה?! אז בא נעשה קצת סדר: הבלבול הזה נובע מכך שלשני הצדדים הלוחמים מטרות שונות בתכלית, וממילא הגדרות הפוכות כמעט לניצחון והפסד. מצד אחד עומדת לה מדינת ישראל הדשנה והמודרנית שבסך הכל מה ביקשה? קצת שקט. כשכמות הפצמ"רים בעוטף עזה עוברת את החמישה ליום זה קצת מפריע, פשוט כי זה גוזל כמעט שתי דקות מהמהדורה המרכזית ואולי יבוא על חשבון כתבה מרתקת על הכדורגל באיטליה, וכשנשמעת אזעקה בבאר שבע זה משבית עיר מאוד מודרנית ומפותחת שכ"כ רצינו להתגאות בה, ואם בת"א חלילה ייאלצו התושבים להיכנס למקלטים לעשר דקות זה כבר קטסטרופה שאין שנייה לה. טוב, אז מה עושים? מבצע להשבת השקט. מגייסים מילואים, מתכננים תכניות, מחסלים מחבלים, בוכים בהלוויות, מתראיינים לבי-בי-סי ומחכים שהנשיא התורן ממצרים יתקשר לארגן איזו הפסקת אש שתחזיר את השקט לכמה שיותר זמן. כבר 72 שעות לא הייתה אזעקה בכל הארץ? מה זה אם לא ניצחון?! ניצחון מוחץ.
אבל בצד השני הכל נתפס אחרת. שקט זה מושג שהם בכלל לא מכירים. הפוך. שקט נתפס שם כבטלנות. להם יש מטרה מאוד ברורה שמצוירת על כל דבר שרק אפשר, בסמלים רשמיים של תחנות הטלוויזיה והעיתונות הערבית ואיפה לא. כן. הכיפה הזהובה הזאת בהר הבית. הם מבחינתם מתקדמים למטרה הזאת לאט לאט בלי שאף אחד שם לב. נכון, יש קורבנות בדרך, ומגדלים קורסים בעזה, אבל הם בהחלט בדרך הנכונה.
פעם, לפני בערך שבעים שנה, זה היה הפוך. המיעוט הנשלט היו היהודים בארץ. למיעוט הזה היה חלום שכל קבוצה בו הגדירה קצת שונה. הפלמ"ח רצו מדינה, הלח"י רצו בית מקדש, אבל לכולם היה חלום. לא רק שקט. אידיאולוגיה. הם נאלצו להתמודד עם פער בלתי נתפס מול האויב והתארגנו בצורה מחתרתית למדי. לחמו כמו אריות. קברו חברים, אבל המשיכו. היו דבקים במטרה ובסוף השיגו אותה.
האמת שלא בדקתי את הנתונים על יחסי הנפגעים בין לוחמי המחתרות ולימים צה"ל במלחמת השחרור ביחס לנפגעים בריטים וערבים, אבל זה גם לא משנה. לכולם ברור שניצחנו בגדול. החלום שהוביל את דור מייסדי המדינה על כל פלגיו נראה בהיר למדי לנגד עיניהם. האצ"ל והלח"י לא דמיינו לחתום על הסכם הפסקת אש מול הבריטים כי הם רצו להעיף אותם מפה. הם לא רצו שקט. הם רצו להגשים חלום של מדינה יהודית חיה ותוססת בדרך לגאולה. בכל שלב בלחימה שלהם הם התקדמו קצת ועוד קצת. עד שבסוף הגשימו חלום.
הבריטים לבטח כינסו מסיבות עיתונאים תקיפות שמבטיחות להחזיר את השקט לאזור ולהעלות לגרדום את כל מי שיפריע למנדט בפלשתין, הם גם התגאו שהם צבא הרבה יותר מאורגן ומוצלח מכנופיית שטרן. אבל זה לא הפריע לדוד רזיאל וליאיר שטרן להתקדם עוד שלב ועוד אחד עד שאחרון החיילים הבריטים עזב את חופי ישראל.
אולי ננסה פעם לתפוס את החמאס במקום של האצ"ל? הרי הם חושבים שהם בדיוק במקום הזה, ואכן הם מתקדמים לאט לאט לעבר המטרה שהציבו לעצמם. מארגון כנופייתי של פירחחים הם הפכו במרוצת השנים לארגון בסדר גודל עצום, כזה ששולט ברחוב ובפוליטיקה הערבית. מדינה מפותחת עם הצבא הכי טוב במזרח התיכון מפחדת מהם כמו ילדה קטנה מג'וק, מנסה לראות איך אפשר מצד אחד לשנן כל היום שהם ארגון טרור אכזרי ומצד שני מבינה שאיך שהוא היא צריכה להסתדר איתם. היעדים המדיניים שלהם מתקדמים לאיטם.
חלילה שלא תצא תקלה כזאת מתחת מקלדתי. אלף אלפי הבדלים לא יספיקו לתאר את הפער בין גיבורי וקדושי המחתרות שלנו לבין כנופיות הטרוריסטים הפחדנים בעזה, בין חזון של הקמת בית תפילה לכל העמים לחזון של שליטה ודיכוי אכזרי של כל מי שתחתם, בין מי שהיו מוכנים למסור את נפשם למען מטרה לאומית-אלוקית עליונה לבין אלה שעושים זאת בשביל לפגוש כמה בחורות שם למעלה.
ובכל זאת. אם ננסה להיכנס קצת לראש שלהם נוכל לנהל את המאבק מולם בצורה מושכלת הרבה יותר, ומעבר לכך, להבין מה אנחנו מחפשים פה. אם חלילה נמשיך לחיות פה בהרגשה שאנחנו לא קשורים לארץ הזאת, בערך כמו הבריטים בשעתם, ונשאיר להם את הדבקות במטרה ובחזון הלאומי, המצב רק ילך וידרדר. אויבנו הם לא רק רוצחים צמאי דם. בניגוד להמן ולהיטלר ימ"ש הם לא מחפשים להרוג כל יהודי באשר הוא. הרי עם המשוגעים מנטורי קרתא הם מסתדרים יופי. היטלר לא היה נותן למשה הירש להיות שר בממשלה שלו. ערפאת כן. המטרה הלאומית שלהם היא הקמת ממלכה איסלמית רדיקלית פה בארץ וכנגד זה אנחנו חייבים להציב את החזון שלנו, את המושג הנרדף "חזון ארץ ישראל השלמה".
הגיע הזמן שכנגד תמונות כיפת הזהב בסמלים הרשמיים של חמאס נציב אנו בסמלינו, ובעיקר לנגד עיננו, את תמונת המקדש על מכונו בהר הבית.