(המאמר נכתב לקראת שבת ארצית בנושא "התא המשפחתי בחבלי משיח" המתקיימת השבת)
בתקופה האחרונה אנו עדים לנסיונות רבים לשנות את מושג "המשפחה" כפי שאנו מכירים אותו מדורי דורות. מנסים לשכנע אותנו שאין שום הבדל בין ברית בין איש ואשה ובין קשר הנעשה בין בני אותו המין.
למתבונן מהצד נדמה, שכל המאבק של גורמים אלו הוא מאבק טכני בלבד, לשם הכרה בזכויות סוציאליות מהמדינה או לכל היותר מאבק ללגיטימציה תחת מעטה הבושה שהיה נחלת אנשים אלו במשך שנים רבות. מכיון שכך, גם מי שלא חושב שהם צודקים, לא מרגיש צורך להתנגד לתנועה זו, משום שבמקרה הכי גרוע הם יקבלו קצת כסף מהמדינה ותו לא.
אולם, אם נעמיק בתופעה נראה שיש כאן מאבק מהותי ביותר, על עולם ערכים שלם, כולל ניסיון מחודש להגדיר את החברה הישראלית מחדש. יש כאן ערעור יסודי על כל ערכיה של המדינה היהודית בכלל, ועל ערכי היהדות בפרט. זהו לא מאבק על זכויות ממוניות אלא על הגדרת מהויות.
יש להבין מדוע מאז ומעולם המשפחה היהודית היתה סמל לייחודיותו של העם היהודי, ולאבן היסוד שלו. המשפחה, היא תא חיים שבו היחיד יוצא מפרטיותו, ומקיים קשר של נתינה ודאגה לזולת.
ברית הנישואים לפי התורה היא לא קשר של אינטרסים פרטיים בלבד, בטח לא של סיפוק יצרים, אלא ראשית לכל היא קשר אהבה אל הזולת ודאגה לו - "וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו" (רמב"ם, הלכות אישות פרק טו).
תהליך ה'התרחבות' של האדם הפרטי לא עוצר רק בקשר הזוגי, אלא אותו קשר זוגי עצמו הולך ומתרחב בילדים המשותפים הנולדים מאותה ברית נישואים. כעת ההורה יוצא עוד יותר מפרטיותו, והזוגיות ג"כ יוצאת מפרטיותה ומתרחבת למעגל הילדים. תא החיים הישראלי הולך ומתרחב.
כאשר המשפחה גדֵלה עוד יותר, היחיד מוקף לא רק בבן/בת זוגו וילדיו, אלא גם בנכדיו, שגם הם נכנסים תחת אחריותו - "בני בנים הרי הן כבנים" (יבמות סב). המשפחה המצומצמת הופכת למשפחה מורחבת, שלמרות שהיא מכילה אנשים רבים, כולם קשורים בקשר של חיים, ערבות ודאגה הדדית. כל פרט מרגיש שהוא שייך בקשר של דם למשפחה המורחבת.
המשפחות המורחבות כבר קשורות בקשר חיים עם משפחות אחרות, ובתהליך זה נבנית אומה.
כאשר הקב"ה מצווה למנות את האומה הישראלית במספר מקומות בתורה, המנין הכללי בנוי מהחלוקה לשבטים והחלוקה למשפחות - "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתם" (במדבר א). גם הנחלת ארץ ישראל לעם ישראל מורכבת מחלוקה פנימית לשבטים, המחולקים למשפחות.
דומה הדבר למערכת גוף האדם. הגוף שלנו בנוי ממיליוני תאים בודדים, אלא שתאים אלו מחוברים זה לזה בקשר אורגני חי, והופכים לרקמות. הרקמות הקשורות זו לזו בקשר של חיים הופכות לאברים. האברים הופכים למערכות, והמערכות המאוחדות זו בזו בונות את הגוף השלם.
אצל אומות העולם אין 'קשר של דם' בין כל בני העם - קשר כזה קיים אולי במשפחתיות הקרובה אך לא במעגל הלאומי. הלאום שלהם הוא אוסף של פרטים המשתפים פעולה אחד עם השני לטובת הצרכים הפרטיים שלהם, כהגנה, פרנסה, חברתיות ועוד. אין בעיה ליחיד, מעם מסוים, להפוך עורו ולהשתייך לעם האחר. אולם בעם ישראל זה אחרת. באומה הישראלית יש 'קשר של דם' בין אחד לשני, שהופך את כולנו לקשורים זה לזה בקשר של חיים גם במרחב הלאומי.
"מה שה זו כשהיא לוקה מאחת מאיבריה כל איבריה מרגישין, כך ישראל אם נהרג אחד מהן כלן מרגישין ומצטערים. אבל אומות העולם אינו כן אלא אם נהרג אחד מהם כולם שמחים במפלתו" (מכילתא).
"תני רשב"י משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה? אמר להם, מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח? אמרו לו, שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה" (מדרש רבה ויקרא)
כשם שבגוף האורגני של האדם, שבו כל התאים קשורים ומאוחדים זה בזה - מתגלה הנשמה של האדם, שהיא המחיה אותו ומאירה אותו, כך בקשר האורגני הלאומי שבו כל ישראל ערבים זה בזה - מתגלית הנשמה המיוחדת של עם ישראל. "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט) - " - כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שם). ומכיון שכך, גורלנו הוא תמיד משותף, לטוב ולמוטב, כי "כל ישראל ערבין זה בזה" (ילקו"ש ויקרא כו)
היחיד בונה משפחה והמשפחה בונה אומה.
ביסודם של הנסיונות להגדיר מחדש את מושג המשפחה עומדת תנועה המנסה לפגוע במערכת הקיום של העם היהודי כולו (יחד עם מגמות נוספות כגון שינוי מושג הגיור ובכלל הרחקת המדינה מזהותה היהודית). הם אינם רק עניינו של האדם הפרטי הרוצה לחיות חיי הפקרות של מילוי צרכיו האישים בלבד. לכן זוהי סוגיה לאומית ולא פרטית.
תחת הערבות היהודית שהיא סוד הצלחתנו ואחדותנו, יש חתירה ליצור בסיס לאומי חדש, הדומה לזה של אומות העולם, הבנוי על שיתוף צרכים אנוכיים בלבד, ללא קשר חיים וללא הנשמה המשותפת. איננו טוענים כמובן שאין לעזור לאנשים שבאופן פרטי יש להם בעיה בתחום זה, אנחנו מדברים על הניסיון לשנות את עולם המושגים התרבותי.
עלינו להגן ולשמור על הנכס הכל כך יקר לנו, ערך המשפחה. לא צריך להיסחף אחרי אחיזת העיניים שמנסים למכור לנו, ובטח לא לפחד מהקיצוניות שארגונים אלו נוקטים בה נגד כל מי שמעז לחשוב אחרת מהם (ע"ע תגובתם על דברי שר החינוך שי פירון). הגאווה היהודית האמיתית היתה מעולם המשפחה האמיתית, זו שבונה את האומה, ולא משפחתיות מדומה המחריבה אותה.
(המאמר נכתב לקראת שבת ארצית בנושא "התא המשפחתי בחבלי משיח" המתקיימת השבת)
הכותב הוא ר"מ במכינה הקדם צבאית בני דוד בעלי