הורים מתוסכלים. גננות מודאגות. מעסיקים, מועסקים ולמעשה כל המשק. תקופת החגים הממושכת הרבה מעבר לנסבל ולסביר הסתיימה סוף סוף, הותירה את רישומה ובמילים הלקוחות מעולם קצת אחר: יש נפגעים, נגרם נזק. ובכל זאת יש כמה אנשים ששמחו בשקט המסוים שהעניק להם ראש השנה, אנשים כמו סגן שר הדתות אלי בן דהן, רב הכותל שמואל רבינוביץ' וכמובן, השר נפתלי בנט הידוע כמייסד המונומנט ההיסטורי המכונה "עזרת ישראל". הורדוס ממש.
כל אלה היו ודאי מאושרים מכך שבניגוד לכל ראשי החדשים האחרונים שלוו במחאות, הפגנות, מגאפונים פעילים ורמקולים מותשים, הרי ראש חודש תשרי הוא חג אמתי, משפחתי משהו. בקיצור - שקט.
ובכל זאת, אולי לקראת ראש חודש חשוון הקרב ובא, הבה ננצל את הזמן לבחינת ההחלטה, אשר בלשון המעטה נקרא לה מעניינת, לבנות את אותה "עזרת ישראל" המהוללת, המחודשת והמקודשת.
תקציר הפרקים הקודמים: בחודשים האחרונים חזינו במאבקים רבים והפגנות שצד אחד בהן הוא נשים הרוצות להתפלל בעזרת הנשים ברחבת הכותל כשהן עטורות בתפילין, עטופות בטלית, קוראות בתורה וכדומה והצד השני הוא בעיקר חרדיות וחרדים, מלווים בגורמי ממסד אשר רוצים לשמר את המכונה "מנהג המקום" או "מסורת אבותינו". לאחר הפגנות ומהומות אלו ולאחר פסיקות שונות ופירושן בבתי המשפט לטובת כל אחד מהצדדים, החליט שר הדתות בנט להקים מתחם שבו תוכלנה הנשים להתפלל כאוות נפשן. המתחם הוקם למעשה בשטח המוכר כ"מרכז דוידסון", מרחק מה מהרחבה המרכזית, כניסתו נפרדת והוא נמוך בצורה משמעותית מהרחבה המרכזית ואף מרוחק מעט מהכותל המערבי (אלא אם כן נחשיב את המרפסת הקטנה שמתחתיו אשר הייתה שם מאז ומעולם לצורך זה). וכלשון חז"לנו מי שלא ראה בנין בנט לא ראה מרפסת ריקה, משונה ומיותרת שמכסה על שרידים ארכיאולוגיים מימיו.
אין ספק כי המפתיעה בכל השתלשלות המאורעות היא מעורבותו של השר בנט. הרי זה אותו אחד שהוכיח פעם אחר פעם כי ידיו רב לו בהתנהלות פוליטית נבונה. הפוליטיקאי שהצליח לאחד את הציונות הדתית, להתחבר עם הבן של טומי לפיד, לקבל את תמיכת הרבנים וגם את ראשות וועדת הכספים. האם נווט פוליטי מוצלח כל כך אינו רואה שפתרונו הוא אינו פתרון כלל? הרי יש כאן חוסר הבנה בסיסית של השטח. שהרי שני גופים התרעמו על המצב הקיים ברחבת הכותל ושניהם לא קיבלו מענה בתקנת המרפסת.
ראשונים, אלו אשר רואים ביהדות האורתודוקסית החרדית והשמרנית כמפלה וכמיושנת, בעיקר ביחס לנשים. האם מדובר בתנועות רפורמיות? כן, אבל בהחלט לא רק בהן. קצת קשה להאשים את נקודת המבט הזו, שכן דתות, מטבען ההיסטורי, אכן נטו להתייחס בצורה מפלה לנשים, בוודאי בכל הקשור למקומן במרחב הציבורי. היהדות אינה יחידאית ביחס זה, ואולי אף אינה מהמובילות, אך היא לחלוטין שותפה לכך. אגב, גם תנועות לאומיות היסטוריות נטו להחליש עוד יותר אוכלוסיות שהיו מוחלשות מלכתחילה וגם כאן אין ספק שהיחס לנשים הוא הבולט ביותר. וכיצד מנסה בנט לפתור את תחושת הנחיתות? בכך שהוא מקצה למוחים רחבה משלהם שתהיה גם רחוקה, גם נפרדת וגם נמוכה. אינני בטוח שמאמץ חשיבתי, מרובה ככל שיהיה, היה מגיע לתוצאה מפלה ומעליבה יותר. ומילה קטנה לאנשים שאומרים כי מדובר בפרובוקציה וכי אין צורך דתי להתקרב לכותל עד כדי נגיעה - אתם צודקים, ממש כמו המאבק לזכות בחירה לנשים ולשכר שווה לנשים, גם כאן מדובר בפרובוקציה, או בעיקרון שוויוני ודמוקרטי. עניין של טעם. ואגב, אני בטוח שהתנועות הללו לא ימחו אם יעשו חילוף בין "עזרת ישראל" לעזרת הגברים המסורתית, אדרבה, יתמוגגו נא החרדים מקדושתו המרוחקת של הכותל.
יתכן שהשר בנט יטען שאכן הוא אינו מעוניין כלל לתת מענה לתנועות היהדות הפלורליסטית. הדבר אמנם מנוגד לאמירותיו המקרבות והמכילות לקהילה הקונסרבטיבית בחו"ל, אך בכל זאת לא כל כך מפתיע. אולם חמורה ביותר היא הפגיעה בגוף השני אשר התרעם על המצב הקיים בכותל. ישנן נשים אורתודוקסיות רבות אשר רוצות, לגמרי במסגרת ההלכה, להתעטף בטלית בעודן מתפללות. אמנם מנהג זה אינו בהכרח מקובל, אך צריך להיות בהחלט שמרן בצורה קיצונית על מנת לטעון שאין לכך שום היתר הלכתי יהודי אורתודוקסי. מה שעשה השר בנט הוא פשוט להכריח את הנשים להתפלל בצורה מעורבת, דבר שבו הן מעולם לא חשקו.
אין ספק שהמצב הינו מצב נפיץ שמעורר זרמים חזקים אשר היו מתחת לפני השטח והתחילו לפרוץ בעשור האחרון. אך הפתרון ההזוי של השר בנט לוקח את הנאבקים ובמקום לעגל את הפינות ממש דוחק אותם אל הקצה. המקרה הזה, כמו יתר המאבקים השונים בענייני דת, ימשיך להתגלגל אל בתי המשפט. ועל אף כל התסכול מכך שרשות שופטת לא צריכה להיות מבצעת, הרי שאם הממשלה לא תבצע דברים בצורה מתקבלת על הדעת, מישהו יצטרך לעשות את זה, ובתי המשפט ישמחו להתערב, כרגיל.
אז מה הפתרון? ראשית, אפשר להגביה את הרחבה ולעשותה המשך ישיר של רחבת הכותל הקלאסית. שנית, אפשר לחלק את הרחבה הרגילה לשלושה חלקים. כיצד יהיה מקום לכל המתפללים לאחר החלוקה אתם שואלים? ובכן, מסופר על אורח שהגיע לקהילה יהודית מרוחקת ולאחר שהסתובב מעט שאל את רב הקהילה: "יש לכם כפר די גדול ובית כנסת כל כך קטן, כיצד כולם נכנסים?", השיב לו הרב: "אם כולם היו נכנסים אז כולם לא היו נכנסים אבל מכיוון שלא כולם נכנסים אז כולם נכנסים". ובמילים אחרות, גם כיום יש מצד אחד די והותר מקום פנוי ברחבת הכותל בימי חול רגילים ומצד שני אין בכלל מקום לכל עולי הרגל בימי המועדים כך שהרווחה והפניות תימשך במועדיה וכך גם הצפיפות במועדיה שלה, אין בכך כל שינוי. לאחר החלוקה לשלוש עזרות ניתן לנסות לערוך שינויים ולקבוע כי בשליש הרחבה תתאפשר פלורליסטיות לפי שעות: בחלק מהזמן תפילות מעורבות, בחלקו תתפללנה נשים בטליתות וכדומה. הפתרונות כולם, כפי שאמרנו, אינם טובים, אך עדיין אוסרים עלינו להתחמק ולשכוח שהכותל אינו רק מקום דתי אורתודוקסי אלא טומן בחובו גם משמעות לאומית-היסטורית.
המסקנה העיקרית היא שיותר מכל מומלץ לשר בנט להתרחק מכל הסיפור הסבוך הזה כמו מאש. אין אדם אחד שיצא מרוצה מהפתרון-לכאורה אותו הוא הפיק וספק אם יהיה אדם כזה. להוציא אולי את רינה פרנק מיטרני שהוכיחה פעם נוספת שכל בית צריך מרפסת. אפילו בית המקדש.