התנהלות כספי המשכן
התורה מאירה ומפרטת את שיטת גיוס המשאבים להקמת המשכן ואת ההתנהלות הכספית והפיקוח עליה. האיסוף התבצע בשלושה סבבים: "אמרו רבותינו, ג' תרומות אמורות כאן: אחת תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים... ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד" (רש"י). לכל תרומה מאפיינים ומטרה משלה, אך הצד השווה הוא השתתפות כספית של כל העם. בפרשתנו מודגש: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" (כה,ב). ובפרשת ויקהל: "וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד... כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ...כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה'" (לה,כא-כב).
המילה כל בולטת מאד! כולם תרמו ואיש לא השתמט: "אמר ר' אבא בר אחא: אין יכול לעמוד על אופייה של אומה זו; נתבעים לעגל ונותנים. נתבעים למשכן ונותנים" (ירושלמי, שקלים א,א). ואכן, גיוס המשאבים הצליח מעל למשוער (לו,ה): "וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה".
התורה מפרטת גם את הפיקוח על הכספים לפיו התורמים מקבלים דיווח מפורט, מלא ושקוף על השימוש בהם: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת... וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר, וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (פרק לח). הפיקוח פעל בפרוייקט כספי ענק זה; איש לא התעשר, אין פשיטת רגל, אין 'הסדר חובות' שמשמעותו הפסד כספי התורמים, ולא שום 'תספורת' לכסף.
ועדת חקירה ממלכתית
במשבר 'וויסות המניות' בשנות ה- 80, שגרם למרבית אזרחי המדינה נזק כספי ניכר, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית על ידי הכנסת, שהביאה בעקבותיה לענישה חמורה של ראשי הבנקים שמעלו בכספי הציבור. גם עתה יש צורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שהממשלה או הכנסת רשאיות, כל אחת, להקימה. החוק והניסיון מלמדים שרק לוועדה כזו יש סמכות משפטית ויכולת מעשית, אירגונית ומקצועית לגבש המלצות אשר ישנו את המציאות, ימנעו הישנות המחדלים וימליצו על מיצוי הדין עם האחראים למחדל.
ועדת חקירה ממלכתית היא בלתי תלויה, מתמנית על ידי נשיא בית המשפט העליון ובראשה עומד שופט (בדרך ככל מהעליון), ועוד שניים עד ארבעה חברים מקצועיים ברמה הלאומית הגבוהה ביותר. החוק מעניק לה סמכויות משפטיות רבות כמו חיוב להעיד בפניה, חקירה וגביית עדויות, תפיסת מסמכים, חקירת החשודים במחדל וסימון האשמים. לרשותה תקציב מיוחד להעסקת מנגנון עצמאי מקצועי להכנת החומר ולעיבודו. למסקנותיה והמלצותיה יש משקל ציבורי רב, מעין מעשה חקיקה.
לכל מסגרת אחרת בחוק שנועדה לבדוק ולחקור נושא ציבורי, כגון ועדת חקירה פרלמנטארית, ועדת בדיקה ממשלתית, ועדת כנסת או ועדת משנה שלה, אין את כל הסמכויות, המעמד הבלתי תלוי, אמון הציבור, הידע המקצועי והיכולת המעשית והאירגונית הדרושים להצליח במשימה כה כבדה ומורכבת.
הנושא איננו פוליטי ולא מפלגתי. לפוליטיקאים אין כלים, סמכות משפטית ולא אימון הציבור שיש לוועדה ממלכתית. על הפוליטיקאים מוטלת החובה להקים על פי סמכותם ועדת חקירה ממלכתית לנושא זה. לגילדת הטייקונים אין סיבה להתנגד שהרי המלצות הוועדה הממלכתית עשויות למנוע נפילתם בעתיד.
מצביעי כל המפלגות הפסידו את כספו ולכן כולן חייבות לתמוך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אם לא יעשו כן הן מועלות בשליחותן למען בוחריהם. מפלגה, שר או חבר כנסת שיכשילו או יתנגדו לכך יהיו שותפים למעשה למעילה בכספי הציבור.
התנהלות כספי הציבור
כיום ההתנהלות בכספי הציבור שונה. לאחרונה הצטברו מקרים בולטים בהם בעלי הון (טייקונים; אי.ד.בי, צים, פרטנר ועוד) שעשו עושר רב מכספי ציבור ולא היו מסוגלים לשלם חובותיהם ולהחזיר את ההלוואות שקבלו מהבנקים ומגורמים פיננסיים מוסדיים (קרנות פנסיה, גמל, השתלמות, ביטוח ועוד) אשר העמידו לרשותם מיליארדי ₪ ללא ביטחונות מספיקים. מי שמשלם על כישלונות אלו הם כמעט כל אזרחי המדינה שכספם מופקד בבנקים ובמוסדיים. כולנו הפסדנו כספים רבים עקב נפילת הטייקונים וכישלונות הבנקים והמוסדיים.
היש במדינה מי שאחראי לכך? מי ערב שהדבר שלא יישנה? מסתבר שאי אפשר לסמוך על התקשורת הכלכלית שלא חשפה, לא חקרה ולא התריעה. האם אין בעלי תפקידים ברשויות המדינה החייבים על פי החוק לפקח ולמנוע הפסד של חסכונות הציבור?
יש ויש; בנק ישראל, הרשות לניירות ערך, אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר והבורסה. כל אלו מחויבים על פי חוק לפקח על כל מי שמחזיק ומנהל את כספינו. יש כתובת ברורה ואין ואקום או לקונה בחוק. אין שטח הפקר!
המאמר יתפרסם בעלון השבת 'שבת בשבתו'