ניתוח מצב: אזריה הוא לא דרייפוס ככה אני חושב. אבל רוב העם חושב שהוא כן. וזה מה שקובע. לפני שמונה חודשים כתבתי שאזריה חייב להיות מורשע. זה או הוא או שצמרת הביטחון תאלץ להתפטר. אז אין לו סיכוי. חבית הנפץ הציבורית התגלגלה מאז לקראת פיצוצה הבלתי נמנע היום. ועכשיו, עם הקראת פסק הדין, פרשת אליאור אזריה רק התחילה.
מהרגע שהרמטכ"ל, שר הביטחון ואחרים בצמרת צה"ל חרצו את דינו לפני המשפט , הדיון היה חייב לצאת מצה״ל לבית משפט אזרחי. לא ייתכן ששלושה שופטים יכריעו בין חייל פשוט לרמטכ״ל שלהם. יפסקו האם אזריה אשם או האם הרמטכ"ל שלהם צריך להתפטר. צדיקים וישרים שופטי בית הדין ככל שיהיו זה מנוגד לכל כללי הצדק הטבעי של מראית עין-
ג ם א ם א ז ר י ה א ש ם.
אבל אזריה לא צריך לדאוג. כי כמו שעתידה של הצמרת הביטחונית היה תלוי בהרשעתו. כך עתידה של הצמרת הפוליטית תלוי במתן חנינה. אז בלי להיות נביא הלחץ למתן חנינה לאלאור אזריה עומד להיות חסר תקדים. לא כי הוא אשם או לא אשם. אלא כי הסיכוי של ראש הממשלה והשרים להיבחר שוב אם הוא ייכלא ירד פלאים.
ועדיין יש משפט צללים נוסף שנערך במקביל למשפט אזריה. משפט שמבחינות רבות חשוב בהרבה ממשפט אזריה. במהלך כל ימי המשפט צה״ל ישב על כיסא הנאשמים למשפט הציבור. יום יום מיליוני אזרחים נחשפו למחדלים בטיפול באירוע בחברון. ברשלנות הזועקת לשמים של שדירת הפיקוד. במהירות בה נבהלו כולם לזרוק את האשמה ולנקות את עצמם. אלופי צה"ל בעבר הגיעו להעיד על עוצמת המחדל.
זה לא היה הנושא עליו דן בית המשפט. אבל זה היה הנושא שהציבור דן בו. והתוצאות של משפט הצללים הזה חמורות לעין שיעור מסיפור אזריה. כי הצבא על פי חוכמת ההמון ברשתות החברתיות נמצא אשם בכל הסעיפים. כל אותם כעסים קטנים על המנגנון שהצטברו במשך שנים הפכו לצונאמי של כעס ותסכול. ולמי שתוהה לגבי אמינות המידע ברשתות חברתיות ובגוגל, לאחר שרשתות חברתיות היו היחידות שניבאו את עלייתו של טראמפ, אין כבר צורך להצדיק את כוחם של הרשתות בשיקוף דעת הקהל וחוכמת ההמון.
מרד לא יהיה כאן. אבל לאובדן האמון הקיצוני של כה רבים יהיו השלכות מרחיקות לכת. בירידה מהארץ. בהסכמת אמהות שילדיהם ילכו לקרבי. ובעיקר ישתנה החינוך של ילדינו.
חינוך של שבעים שנה מאב לבן של ״טוב למות בעד ארצינו״, הולך להשתנות דרמטית. הורים לא יחפשו את ילדיהם בפורים לחיילים ולא יציגו להם בגאווה את הכומתה שלהם. ייגמר ״כשאהיה גדול אשרת באותה יחידה קרבית כמו אבא״.
בסופו של יום החינוך, האמונה והנרטיב של עם צודק וצה"ל חזק שבזכותו קמה המדינה ייסדק קשות. זה לא תהליך של יום ולא של שנה. אבל תהליך עומק כמעט בלתי הפיך. ופרשת אזריה לא התחילה את התהליך אבל בהחלט הביאה אותו לנקודת האל חזור.
דניאל שטיינר הוא הוגה דעות, פובלציסט, אנליסט פוליטי, יזם הייטק ומנטור.