אחת המנטרות שחוזרות ונשנות מעל דף הפייסבוק הרשמי של נפתלי בנט, היא "ראש הממשלה הבא". לבנט יש כריזמה, יש חיבור לעם, יש אנגלית וייצוגיות, יש עשייה, יש סיירת מטכ"ל. הרשימה הזו מתארכת ומתארכת. בנט, חד משמעית, מחזיק בהרבה מהנתונים שיכולים להביא אותו לראשות הממשלה הבאה. מה הסיכויים? מול מי הוא יתמודד? מה זה ידרוש ממנו, ומאתנו?
בבחירות הקודמות היה משעמם. ביבי נבחר לראשות הממשלה עוד לפני שהיו בחירות. פשוט לא היה מועמד אחר עם כשרון וניסיון. אנשים בחרו ליכוד רק בשבילו ובשביל המסורת. בבחירות הקרובות, העסק יהיה מעניין יותר. יובל דיסקין עושה רעשים של מצטרף למירוץ משמאל, כחלון וגבי אשכנזי בוחשים מכיוון המרכז-ימין. הפוליטיקאים האלו הם לא ראשיה הנוכחיים של מפלגת העבודה, הם לא אריה דרעי ולא ישראל ביתנו. יש להם קצת יותר כריזמה ואהדה בעם, קצת יותר ניסיון. הם כבר מועמדים רציניים לראשות הממשלה. אפשר לנחש ש"יש עתיד" תשקע עם לפיד כמו קדימה ושינוי בשעתם. כך שבעצם, לקראת הבחירות הבאות כבר נראה לפחות שלושה-ארבעה מתמודדים רציניים לראשות הממשלה. ברור שיש שני גורמים משני משחק: המו"מ עם הפלסטינים, ואיראן. אבל ללא הפתעות, המירוץ ייראה כך פחות או יותר, להערכתי.
רצון להיבחר לראשות הממשלה, יגרום לבנט לעשות את מה שהוא עושה כבר היום: להתמרכז. אבל בסטייל. בנט בוחר בקפידה את הפנים של הבית היהודי, את האלמנטים השיווקיים: איילת שקד, סרטונים מצחיקים, כלכלת ישראל המצליחה בעולם, החיבור לעם, ציונות, הבטחון, וצה"ל. הקטעים הפחות מוצלחים בעיני הציבור, זוכים לפחות זמן מסך. זאת ועוד. בנט משתף פעולה עם חילונים ורפורמים, לא פורש על כל "שטות" מהממשלה, בורר בקפידה את מילותיו, מתרחק מהחרדים, ומתעסק בנושאים לא מגזריים. אני מדמיין את אורלב בשעתו יושב עם "רד בנד" באולפן, וחוטף צמרמורות. בנט והקרחת עברו את מבחן הקהל, וזה מתרגם לקולות בקלפי.
לבנט יש משקל עודף בתחתית הכדור הפורח שהוא חייב לשחרר בשביל להיות ראש ממשלה: החרד"לים, והימין הקיצוני ביותר. הם לא מצטלמים טוב, מתנגדים ליותר מדי מהצעדים שבנט מנסה להוביל בסוגיות דת ומדינה, ובסוגיית ארץ ישראל. סוס טרויאני בתוככי המפלגה. איכשהו בנט הצליח להשיג 12 מנדטים גם ביחד איתם, אבל אם בנט רוצה שהבית היהודי תהיה מפלגת שלטון, הוא חייב להיפטר מהם ולהכניס עוד פוליטיקאים דתיים, וחילוניים, שעונים לקו ימני-לאומי-מסורתי לא קיצוני מדי. כך הוא יוכל לנגוס בקהל מאוכזבי הליכוד, הש"סניקים האבודים, ומצביעי האופנה של "יש עתיד". בנט יכול גם להתאחד עם הליכוד או להקים מפלגה חדשה (מעט הזוי יותר, אבל מי יודע). מסר ממני לאנשים שחיים בסרט של "אפשר גם להיות מפלגה דתית לאומית ימנית קיצונית מאוחדת וגם בראשות הממשלה": צאו מהסרט, ומהר.
הרב טאו, ורבנים ופוליטיקאים דתיים נוספים המתנגדים פומבית לבנט, רק משרתים אותו. הרי הנשק המרכזי של המפלגות החילוניות נגד בנט הוא נשק ה"דתיים הקיצוניים". כל חרד"לניק או ימני קיצוני שמתבטא נגד בנט, רק מעלה את המנדטים שלו בעיני הציבור הכללי, כדתי "סבבה". אירוניה במיטבה. ברור שצעד התמרכזות של בנט יפגע באחדות הלא-קיימת של הציבור הדתי לאומי, ויגרום להקמת מפלגה ימנית דתית חדשה. למשל עוצמה לישראל עם ארבעה מנדטים, או אולי אפילו מפד"ל 2 שתנגוס לו במנדטים. אבל רק בצורה הזו בנט יכול להיפטר מתדמית "עבד כי ימלוך", רק כך הוא יכול לפרוץ את תקרת הזכוכית של המנדטים.
אדון בנט אוכל-הפלאפל-ומחלץ-המכוניות-בשלג איננו מפיץ ריח של תורה. האדון איננו מפיץ את הריח של תורת הפוליטיקה הדתית-לאומית הקלאסית, המנסה לרצות את כולם, החפצה בתקציבים בשביל לממן את תורת השב-ואל-תעשה-עדיף. הוא נכנס לקישקעס של כל מיני דברים שקודמיו התרחקו מהם כמו מאש. אמת, פעמים שהולך לו, פעמים שפחות. אבל הוא מפיץ ריח של תורה מרעננת, ויש לו סיכויים מצוינים להיות ראש הממשלה הבא של כולנו, למרות האתגרים הצפויים משמאל ומימין, מבית ומחוץ. לדעתי בנט מוכן (ולמען האמת, אפילו יש לו יותר כריזמה מדיסקין), והשאלה העיקרית היא האם הציונות הדתית המיינסטרימית בשלה לאבולוציה הנדרשת, ובעיקר למחיריה. האם נפתלי בנט ייאלץ לנטוש בשביל להתמודד לראשות הממשלה, או שיוכל לעשות זאת יחד עם הציונות הדתית.