כמה פעמים הייתם שותפים לשיחה דומה לזו: "אמא, שנת הלימודים התחילה, ואני מבקשת שנקבע בלוח הזמנים מתי את יכולה לאסוף את גילי, כדי שאוכל לעבוד עד מאוחר".
"אוקיי, מה הלו"ז"?
"אמממ.. האם תוכלי לאסוף אותה מהגן בימי ראשון, שלישי וחמישי מהשעה 14:00 ועד שאני חוזרת מהעבודה בשעה 18:00?"
שיחה קצת אחרת אני שומעת מהסבתא של גילי, אשר מספרת לי, שמצד אחד לא מתחשק לה להיות בייביסיטר כל השבוע לכל כך הרבה שעות, גם אם זאת לנכדתה האהובה. אבל מצד שני, איך היא יכולה לסרב לבת שלה שעובדת כל כך קשה. "תכל'ס זה לא שהיא מבקשת ממני להיות עם גילי כדי שתוכל לצאת לבית קפה, או לבלות עם חברות..". השיחה והדילמות האלה נשמעות לכם מוכרות?
השבוע החלה שנת הלימודים. השנה היא שונה במיוחד ממה שאנחנו רגילים משנים קודמות, וייתכן שבעקבות המצב הנוכחי, העזרה שההורים הצעירים יצטרכו מהוריהם המבוגרים יותר, תהיה דווקא גדולה יותר.
יחד עם זאת, חשוב לזכור כי הסבתות והסבים של היום, הם לאו דווקא דומים לסבתות ולסבים של הדור הקודם. הם יותר צעירים בכל המובנים – בלבוש, במראה ובחשיבה. גיל 60+ כבר מזמן הפך ל-50 החדש. כאשר שני ההורים עובדים במשרה מלאה, ועדיין מתקשים להחזיק מטפלת, הם מצפים מההורים שלהם לסיוע. ואכן, ישנן סבתות שתעזובנה את כל עיסוקיהן, ותתייצבנה ברגע שתתקבל קריאה מילדיהן. אבל לא לכולן זה מתאים.
יש שעבדו קשה כל החיים, וממש חיכו לפנסיה כדי לחוות ולעשות כל מיני דברים, או אפילו לנוח ממירוץ החיים ופשוט ליהנות. דווקא עכשיו כשיש להן את הפנאי והפניות לכך, הן מרגישות בריאות, ומסוגלות, ורוצות לעשות דברים חדשים ונוספים, והן לא מעוניינות לשמש כבייביסיטר במשרה מלאה (או אפילו חלקית). כך יוצא, שעבור הסבתות, קיימת חוויה המשכית של הקונפליקט בין האמהות לקריירה, גם בגיל השלישי, כאשר את האמהות מחליפה הסבתאות.
משום מה אצל גברים זה לא קורה (או קורה פחות). כאבות, ובהמשך כסבים, הדרישות מהגברים צנועות בהרבה בכל הנוגע לטיפול בילדים ובנכדים, גם אחרי המהפכה הפמיניסטית. "חד משמעית את הגברים מקשרים פחות למקום הטיפולי", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית, ד"ר סוזי קגן. "עדיין קיים הקיבעון הסקסיסטי, שנשים הן יותר טיפוליות, ולכן הסבתא יכולה לטפל טוב יותר בנכדים הצעירים, לבשל ולעשות קניות".
אז מה עושים?
כדי לפתור את הקונפליקט ולהימנע מחיכוכים, חשוב לנהל שיחות של תיאום ציפיות בין הצדדים. שיחה שכזאת היא מאוד משמעותית לשני הצדדים, כי אמנם חשוב להיות קשובים לצורכי המשפחה, אבל לא פחות מכך, חשובה גם ההקשבה לצרכים של עצמנו. חשוב לקבוע מראש מהן הגבולות, כולל הימים והשעות של העזרה ולהשתדל לא לחרוג מהן.
חשוב גם להבין שבמידה וזה לא נוח להורה, זה לגמרי לגיטימי. לא לפתח ציפיות של מחוייבות משום צד, וגם לא של מרירות. ככל שתהיו מתואמים ביותר פרטים, אף אחד מהצדדים לא יופתע לרעה ולא יצבור טינה.
תחילת שנת לימודים פוריה לכולם!
מירית הופמן, עו"ד - מומחית בתכנון בין דורי וליווי משפטי ואישי לגיל השלישי.
לשאלות בנושאים משפטיים העוסקים בגיל השלישי, ניתן לפנות בכתובת המייל mirit@lawmirit.com