ימין תחילה
אחרי כריתת רגלו היו לרבינו מכשירים על אותה רגל, שנועדו להקל על יסוריו, ולבישת המכנסיים הכאיבה לו, מה שהיה נחסך אם היה לובש קודם את המכנס על אותה רגל, הרגל השמאלית. לכן התלמיד שסייע לרבינו, החל להלביש את רגלו זאת, אך רבינו הגיב בשקט: ימין תחילה. התלמיד שחס על יסורי רבינו, עשה את עצמו כאילו לא שמע, והמשיך באותה רגל. שוב אמר לו רבינו בשקט: ימין תחילה. התלמיד חשב שכיון שכבר גמר, וגם הסתבך במכשירים, יותר טוב שימשיך. אמר לו רבינו ובנחישות: האם לא לימדו אותך שימין תחילה? הוא רצה לקיים דברי חז"ל גם אם הדבר כרוך בסבל (הרב זאב נוימן)
כבוד לתלמידי חכמים
תלמיד שהתבקש לאסוף כספים עבור משפחה במצוקה, רצה לתלות בישיבה פניה אל הציבור לתרום בצירוף דף עם המלצות של כמה תלמידי חכמים גדולים, וניגש לבקש רשות מרבינו. רבינו עיין בדף והעיר: אחד הרבנים המוזכרים בדף זלזל פעם באחד הרבנים הראשיים, לכן תלה את הבקשה לצדקה בלי ההסכמות. מייד הוציא שטר מכיסו ונתן לו, ואיחל הצלחה (הרב אליהו ברין)
בלוויה של הרה"ג הרב משה חברוני זצ"ל, רבינו עמד שעה וחצי. אחר כך, הגרביים שלו היו מלאות דם בגלל הפצעים שברגליו, אך הוא לא הרגיש בכך, עמד במקום אחד בלי להשען (הרב אליהו ברין)
מיעוט אכילה
מעשה ותלמיד בא להתייעץ עם רבינו שישב בספריה אחרי תפילת שחרית. אמר לו רבינו: פת שחרית כבר אכלת? השיב: אוכל אחר כך. אמר: לא, פת שחרית קודמת, כמו שכתוב בגמרא. שאל התלמיד: ומה עם כבוד הרב עצמו? השיב רבינו: ב"ה, אני כבר לא משועבד לסדרי אכילה.
אכן, לפעמים היה אוכל ארוחת בוקר רק בצהריים. לפעמים במוצאי יום הכיפורים היה רק שותה מעט ומתעכב הרבה זמן עד שאכל. לולא התלמיד שהיה דואג לארוחותיו, לא היה רבינו אוכל כמעט כלום (הרב בנימין אייזנר)
מתיקות התורה
תלמיד בא להתייעץ עם רבינו בדבר עיסוק בהתיישבות, לאחר שנתיים שלמד בישיבה. רבינו שהניח שהבעיה היא חסרון במתיקות הלימוד הושיב אותו לידו ולמדו רא"ש על מסכת סנהדרין, המסכת הנלמדת, במשך למעלה משעתיים. רבינו, בהתרכזותו, שלא חש לפליאתם של הממתינים בתור המתארך, נתן לתלמיד להרגיש בחוש שכל ענייני העולם וחשבונותיו הרבים בטלים כנגד דבר אחד מן התורה (ניסים אחיטוב)
ספרות
תלמיד שאל את רבינו למה כיוון מרן הרב כאשר הוא מדבר על תפקידה הנעלה של הספרות. רבינו השיב: כמו ספר ישעיהו. שאל התלמיד: אך זה ממש תורה? אמר רבינו: כמו ספר אורות. שאל התלמיד: גם זה תורה? השיב רבינו: כמו כתבי הרב הלל צייטלין. (הרב מרדכי אטינגר)
וראיתם אותו
אחרי ניתוח ברגלו, היה שוכב רבינו במיטתו מכוסה בשמיכה קלה, ונהג להוציא את החלק הקדמי של הטלית קטן שלו מעל השמיכה. וכן כאשר נהג בשפיכת תשעה קבין על ידי תלמידיו בחדר האמבטיה שלו, והוא יושב על כסא גלגלים, הקפיד שהטלית קטן יהיה תלוי על וו בקיר מולו
(הרב זאב נוימן)
התורה במקוריותה
אצל רבינו, התורה לא היתה זקוקה לקביים מבחוץ, לא של תנועת החסידות ולא של תנועת המוסר, שבאו לעורר נקודות רדומות בעזרת דרכים חדשות אשר מקרוב באו, אלא רק התורה עצמה במקוריותה, תורה וחז"ל, הלכה ואגדה. (הרב אליהו ברין)
שמירת הלשון
על אף התנגדותו של רבינו לכפיה בלימוד, הוא דרש בכל תוקף שילמדו שמירת הלשון כל יום לפני מנחה, ולא קיבל טיעונים שזה לפעמים משעמם.
לפעמים ראה שכל הספרים של שמירת הלשון עומדים במדפים וסירב לתת שיעור: "התורה לא תחדור בתוככם אם אין שמירת הלשון".
פעם, נכנס אליו תלמיד חכם גדול לשוחח באיזה עניין, תלמידים מבחוץ ידעו שרבינו יושב עם מישהו ולא ידעו עם מי, ופתאום שמעו קולו בוקע בצעקה נוראה: כבודו נכשל בלשון הרע! הבית רעד מעוצמת הצעקה (הרב בנימין אייזנר)
לסיים את המסכת
בתחילת הזמן רבינו שאל תלמידים אם הם למדו סוגיית ארץ ישראל שבסוף מסכת כתובות, והם השיבו מתוך בושה שלא. הבינו התלמידים שבמשך הזמן יש לסיים את המסכת, ולא רק ללמוד שניים שלושה פרקים (בשם הרב יעקב לבנון)
חינוך וחזרות
את יסודות קדושת האמונה, של תורה, עם ישראל וארץ ישראל רבינו החדיר בתלמידיו ולש אותם פעמים אין ספור, במשך עשרות שנים. רבינו חזר על אותם הדברים מאות פעמים, עד שהתלמידים ידעו אותם בעל פה, ידעו מראש איזה סיפור, איזה ביטוי יאמר, אפילו באיזו ארשת פנים. אך רבינו לא אמר את הדברים בגלל שהתלמידים לא ידעו, אלא מפני שהחליט שיש צורך לומר אותם בפעם המאה. כי האמת החינוכית מצריכה לחזור על הדברים כאדם האומר נחזור על הראשונות. כך חדרו היסודות למח העצמות, לתמצית הלב, והם הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהתלמידים, עד שלא יכלו כבר לחשוב אחרת. אז בעתות של משבר, ביחוד בחיים הציבוריים, הדברים באו לידי ביטוי (הרב ישראל מלכיאל)