לא לפחד כלל
הגביר החסיד ר' מוטיל מקלשין היה דובר צחות בלשון המדינה, והיו לו עסקים גדולים בווארשה. פעם אחת שלח הרבי הקדוש ר' יצחק מוורקי לקרוא לו. כשבא אליו ביקש ממנו הרבי, שיילך לשר גדול ויבקש ממנו לבטל את רצון הממשלה לגזור שריפה על "חושן משפט" שבשולחן ערוך, בטענה כי גם על היהודים לכבד את חוקי המדינה ולהתדיין לפיהם ולא על פי דיני התורה. השיב ר' מוטיל לרבי: שאותו שר הוא כעסן גדול, ומאיים לירות ברובה על כל הבא אליו עם בקשה כלשהי. אמר לו הרבי: הקב"ה אמר למשה: 'בא אל פרעה' ולא אמר לו 'לך אל פרעה', כי משה היה מתיירא מפרעה, ולכן אמר לו ה' שיילך עמו. שמע זאת ר' מוטיל והלך בשמחה לאותו שר. השר הכעסן, בראותו את ר' מוטיל, נבהל מפניו, ומילא את מבוקשו. ("אמרות חכמה על התורה")
יותר בסדר מבסדר
"ויפן ויצא מעם פרעה" – לפי שראה שעבדיו מתלחשים. (מדרש).
יום אחד נאסר בפטרסבורג רבי דוד מביכוב מחמת הלשנה, ולאחר שהוחזק מספר ימים במעצר, הובא אל השופט החוקר. במהלך החקירה, כאשר רצו השופטים להתייעץ ביניהם, הם דיברו צרפתית, כדי שהעציר לא יוכל להבינם. אבל, רבי דוד מביכוב ידע גם צרפתית, ומשפתחו השופטים את התייעצותם בצרפתית, היפנה מהם את ראשו. ראה זאת אחד השופטים והעיר לו בכעס, שאין זה מן הנימוס להפנות את הראש מהשופטים, אלא על האסיר לעמוד ישר כל זמן החקירה ולנהוג מנהג של דרך ארץ. הצטדק רבי דוד ואמר בצרפתית קולחת, שדווקא בגלל מידת דרך-ארץ, הוא היפנה את ראשו, שהרי השופטים התחילו לדבר ביניהם צרפתית, בגלל שסברו כי הוא לא מבין שפה זו. אך מכיוון שהוא כן מבין שפה זו, אין זה ממידת דרך ארץ להיות מקשיב להם, ולכן היפנה מבטו.
תשובה בלתי צפויה זו עשתה רושם עז על השופטים – ומיד שחררוהו.
אמר לאחר מכן רבי דוד למקורביו: דבר זה למדתי ממשה רבינו: על הפסוק 'ויפן ויצא מעם פרעה' נאמר במדרש: "לפי שראה שעבדיו מתלחשים" – כלומר, מכיוון שראה אותם מתלחשים, ולא רצה להאזין לשיחתם, קם ויצא שלא יהיה שומע סודותיהם של אחרים.