לכל אחת יש את הסיפור על הרגע הזה בו היא הבינה שהמשמעות של להיות בת דתיה אומר להיות שווה פחות.
לי יש כמה כאלו אבל הדוגמא שהכי זכורה לי היא מכיתה ז', בבית ספר ממ"ד מעורב בירושלים. המורה לגמרא אומר שהוא לא מבין למה הוא צריך ללמד בנות. למותר לציין שהבנות הוציאו את הציונים הגבוהים ביותר בכיתה. אני אמנם זכיתי ללמוד גמרא עד כיתה ח', אבל הידע שלי נעצר שם ועד היום לא זכיתי להשלים אותו. הילדים שלי כבר לומדים בהפרדה מגדרית מכיתה א'. לצערי, גם הפער אצלם בלימוד התורני מתחיל כבר בכיתה א'. הבנים שלי סיימו ללמוד את כל ספר בראשית בכיתה א', למדו לשנן משניות מורכבות. לעומתם, הבנות למדו את פרשת בראשית, אולי גם את פרשת נח ושרו קצת משניות ממסכת אבות.
אנחנו בוחרים את מערכת החינוך הכי קרובה לנו מבחינת תפיסת העולם הערכית והחינוכית ומקווים לטוב.
אולם אז אנחנו מתגלות צרימות. הבנות חוזרות הביתה בכיתה א' ומספרות לנו שהמורה לימדה אותן איך יודעים אם חולצה היא צנועה או לא. מכירים את התרגיל? להרים ידיים ואם החולצה עדיין מכסה את החצאית אז החולצה צנועה. אם כבר רואים בטן, סימן שהחולצה לא מתאימה. אנחנו מגלות את המסרים שנמצאים בספרי הלימוד, ביומנים - כמו ספר הלכה שכבר בתוכן העניינים, תמונת הילדה מופיעה תחת הנושא של לשון הרע ורכילות, ותמונת הילד מופיעה תחת נושא ברכות. זה עשוי להתחיל כבר בגן, כאשר אנחנו שואלים את עצמינו, למה הבנות שלנו לא יכולות להיות חזניות בגן?
במערכת החינוך שלנו כיום הקולות השמרניים נשמעים בצורה ברורה. המערכת לא פעם משתפת פעולה עם קולות אלו, בשעה שלא מעט מהיושבים במוקדי קבלת ההחלטות מחזיקים בעמדות דומות. נדמה שזמן רב מידי מעצבי המדיניות בחינוך של הילדים שלנו היו מצד מאד מסוים, רק לאחרונה אנחנו מתחילות ומתחילים לשים לב למסרים שמועברים לבנות ולבנים שלנו ועד כמה גדול הפער בין המסרים האלו לחינוך מבית שאנחנו נותנים להם.
אנחנו הורים חושבים, כבני אדם אנחנו בשיח מתמיד לגבי עבודת ה' שלנו ואיך היא מתקיימת בכל דרכינו, אנחנו לומדות ולומדים-מחפשות ומחפשים מענה לפער בין מקומנו כנשים בחברה, בעולם העבודה ומקומנו הדתי, אחרי מהפיכת לימוד התורה לנשים, איך אנחנו יכולים ויכולות לגדל את הדור הבא על אותם מסרים שאנחנו גדלנו, לפעמים קורה שהמסרים הם אפילו יותר שמרניים?
לפני שנתיים יצא קול קורא של "קולך" להקמת קבוצת פעולה שתדון בחינוך הבנות. עם הזמן החלטנו, משתתפות הקבוצה, שמתאים יותר לקרוא לזה חינוך מגדרי, כי אנחנו לא מדברות רק על חינוך הבנות. אנחנו מדברות בהכרח על חינוך הבנות והבנים.
למה חינוך מגדרי חשוב גם לבנים? חינוך מגדרי נותן לנו את היכולת להעביר לבנים תפיסה שוויונית; מרחיבה את רפרטואר התגובות שלהם, כמו גם אופציות ההתנהגות.בנוסף, חינוך מגדרי לבנים גם עוזרת לשנות את התפיסות הסטראוטיפיות על גברים ונשים.
ישבנו יחד קבוצת נשים, וביררנו, מה ניתן לעשות כדי לייצר שינוי בתוך המערכת ויחד עם המערכת. המטרה היתה לא רק לדבר על מה מפריע, אלא לתת כלים בידי ההורים להתמודדות ולשינוי. התברר שבתוך המערכת אין נהלים רבים מדי, אלא בעיקר הרועש ביותר מנצח. התשובות שמתקבלות, ברמה הבית ספרית, לא פעם מקוממות, ועוד נאמר שאלו ההנחיות מגבוה, בשעה שברמה הארצית לא ניתן למצוא החלטות כתובות.
מחד, ברור לנו שלא כולם מחזיקים באותן עמדות בכל הנושאים, אלא שקיים ספקטרום שעליו אפשר למקם את ההורים השונים בקהילות. כמו בכל דבר בחיים היהודים, גם פה אפשר למצוא את 70 הפנים. אולם באותה עת, מכל השיחות והדיונים עלה מסר אחד ברור מאוד - כולנו כהורים רוצים ויש ביכולתנו להשפיע על החינוך של הילדים שלנו.
מתוך השיחות והדיונים בתוך קבוצת הפעולה ועם גורמים בשטח, כתבנו יחד את המדריך לחינוך שוויוני מגדרי. המטרה היתה ליצור חומר כתוב שיוכל להנחות את ההורים שרוצים לפעול ולייצר שינוי בקהילה החינוכית בה גדלים ילדיהם, על ידי הבנת הנהלים, הכלים העומדים לרשותם, ועל ידי הכרות עם מקרי בוחן קודם שקרו ועם הורים שכבר לקחו חלק בתהליכים דומים. החוברת אשר תושק בכנס קולך הקרוב, עומדת לרשותכם. אני מזמינה אתכם ההורים לעשות בה שימוש כדי להשפיע על הסביבה החינוכית של ילדיכם.
קרן חדד טאוב היא רכזת הפעילות של מרכז קולך למנהיגות נשים, וראש קבוצת הפעולה לקידום חינוך שוויוני מגדרי. החוברת של קולך לחינוך שוויוני מגדרי שנכתבה בשיתוף עם תנועת נאמני תורה ועבודה, תושק במסגרת המושב על חינוך ופמיניזם בכנס קולך, שיתקיים ביום רביעי, כ"ח בתשרי (18.10) בבניני האומה בירושלים.