שעתם הגדולה של אנשי החינוך

בימים של משבר אנחנו חייבים לענות לעצמנו על השאלות: מה התורה עושה לנו בחיים? מהי התרבות שאליה אנחנו מכוונים? על מה בעצם יושבת הזהות שלנו?

חדשות כיפה הרב אהרון אגל-טל 29/11/20 14:24 יג בכסלו התשפא

שעתם הגדולה של אנשי החינוך
לימודים בתקופת הקורונה, צילום: shutterstock

אנשי חינוך המתמודדים כעת עם השלכות העומק של הנתק מבתי הספר, מוצאים שאין בידם כלים מספיקים כדי להכיל את האירוע. הרעפת תשומת לב ואהבה במסגרות המצומקות ובחלונות הנפתחים במסכי המחשב, אינם מספיקים כדי לייצר הכרעה נפשית לטובה אצל הילדים.
אנחנו עומדים מול גל שקשה למדוד את עוצמתו, אבל בטוח שאי אפשר להמשיך ולשחות בהנחה שאנחנו במים שלוים ורק לחכות שהגל יעבור מעלינו. הגלים האלה יכולים לסחוף אותנו פנימה למצולות ומשם כבר יהיה קשה יותר לצאת.
ישנם שני נושאים מרכזיים שצריכים ליבון כדי שהתמודדות תהיה אפקטיבית יותר.
כמו בעמידה מול גל גדול, אתה זקוק לעגינה עוצמתית – להתחבר למשהו שימנע את הסחף שאולי לא ימנע את החבטה העזה, אבל ישאיר אותך במקום. אתה צריך גם להכין את עצמך לנשום כאשר המים עוטפים אותך מסביב. למלא את הריאות בדי אויר כדי שלא תיחנק.
ההתנהגות שלנו בחיים וגם בחינוך היא ספונטאנית בדרך כלל. אנחנו ממשיכים פחות או יותר את מה שקיבלנו, בהוספת הנופך שלנו. כאשר הימים יפים, אפשר לבנות על הספונטניות החביבה שתעשה את העבודה. פשוט ממשיכים הלאה את מה שהיה ומקוים לטוב. לרוב זה עובד, למרות שהשולים מלמדים שלא הכל שפיר.
במצבי משבר השוליים הופכים למטרידים יותר, כי מצטרפים אליהם בנים ובנות שבימים רגילים היו ממשיכים בתלם, אבל  הקטיעה של שגרת החיים, מנתקת גם את הנאמנות הטבעית או הספונטנית לדרך.
אנחנו צריכים להתחיל לחשוב באופן אסטרטגי, כי היא זו שתעגן אותנו לקרקע. אסטרטגיה נגזרת קודם כל מן המטרות שאנחנו מבקשים. מערכת חינוך חילונית מבקשת עולם ערכי מסויים לצד הצלחה בחיים. הבהירות של המטרות באיזשהו מקום מקלה על העשיה החינוכית. כמה מאמץ צריכים להשקיע באמירה 'תהיו בני אדם טובים'?
אבל העולם הערכי התורני מכוון למקומות אחרים לגמרי. בימים רגילים ההתנהלות הספונטנית שאינה מודעת לספונטני, מספיקה כדי לתדלק אותנו, אבל בימים של משבר אנחנו חייבים לענות לעצמנו על השאלות: מה התורה עושה לנו בחיים? מהי התרבות שאליה אנחנו מכוונים? על מה בעצם יושבת הזהות שלנו?
הצורך השני כאמור הוא ב'חמצן' – אם בימים רגילים הנשימה הספונטנית מספיקה, כאשר מתכוננים לגל גדול או בימים של משבר, אנחנו צריכים שאיפת אויר גדולה יותר, כזו שתמלא את כל נימי הדם שבגוף. לענייננו – אנחנו זקוקים לעולם רוחני עשיר יותר. כזה הנוגע בנימים הכי דקים בנפש. הדיבורים הרגילים טובים, אבל חשוב לספק עוד. צריכים לדאוג שהחמצן של התורה יעבור התאמה עד שיוכל לחדור אל פינות הנפש הכי רחוקות.
זהו זמנם הגדול של אנשי החינוך. על כתפיהם משימת החשיבה המעמיקה – מה הזהות העמוקה שלנו? איך אנחנו חותרים אליה ומעגנים אותה ביסודות שיהיו חזקים מן הגלים הגבוהים האלה ובסוף – איך אנחנו מהוים השראה? איך אנחנו ממלאים את הלבבות בגאוה גדולה ובשמחה על השייכות של תלמידיהם לעם היהודי.
הגל הזה גדול ועדיין לא ברור עד כמה, זו ההזדמנות לעבור מחינוך ספונטני לחינוך אסטרטגי.

 

יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית. מחבר הספר "להגיד לאדם ישרו".