"ויגדלו הנערים"
מעטות הן הדמויות המתוארות בתורה שניתן לעקוב אחרי התפתחותן מלידתן ועד מותן. יוצאים מן הכלל הם יעקב ועשו שאפילו על התרוצצותם בבטן אמם "מדווחת" לנו התורה.
מתוך סקירת תולדות חיי יעקב ועשו, אנו מגלים שמה שהחל בהתרוצצות שובבנית בבטן אמם - זה מושך לכאן וזה מושך לכאן - מסתיים בפירוד אידיאולוגי ומעשי בין אור לחושך. ניתן לעקוב כיצד הולכות דרכי האחים ונפרדות זו מזו: "ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים"; מכירת הבכורה, נישואי עשו שהיו למורת רוחם של יצחק ורבקה; תוכניתו הזדונית של עשו לרצוח את יעקב. אישיותו השלילית של עשו לא נוצרה בבת אחת אלא הלכה והתפתחה מראשית ימי הילדוּת עד אשר הגיעה למימדיה המפלצתיים בגיל הבגרוּת.
התורה מורה לנו שפגמים מידותיים ורוחניים של גיל הבגרוּת נעוצים בקלקולים של גיל הילדוּת. גם הפסיכולוגים טוענים שתסביכים עמוקים שמתפרצים אצל מבוגרים נעוצים בעִווּתים נפשיים - לפעמים בלתי ניכרים - של גיל הילדוּת.
וכך מתאר המדרש )בר"ר סג י על הפסוק "ויגדלו הנערים") את ילדותם של יעקב ועשו: "רבי לוי אמר: משל להדס ועיצבונית (= שיח קוצני) שהיו גדלים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו (= קוצים). כך, כל שלוש-עשרה שנה הולכים שניהם לבית-הספר ושניהם באים מבית-הספר. לאחר שלוש-עשרה שנה זה היה הולך לבתי-מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים". בקטנותם ההדס והעיצבונית דומים בצורתם החיצונית. רק בעת פריחתם, בשעה ש"זה נותן ריחו וזה נותן חוחו", מתגלה השוני ביניהם. השוני לא נוצר עתה, הוא היה קיים זמן רב לפני כן. כך גם בחינוך. הילדים מתקדמים במסלול זהה, אבל לפתע דרכיהם מתפצלות, זה נותן את ריחו הטוב וזה דוקר בקוציו. טוען המדרש, שיכול בעל עין חודרת לחשוף את הקוצים הכמוסים ואת "זרעי הפורענות" זמן רב לפני פריחתם. הפגמים הרוחניים מתגלים בגיל שלוש-עשרה, בימי הנערות והבגרות, אבל שורשם בימי הילדות המוקדמים.
יש הורים הסבורים שהילדוּת נועדה בעיקר לשעשועים ואולי גם לגירוי הסקרנות האינטלקטואלית של הילד. מתוך חוסר מוּדעוּת לחשיבות ימי הילדוּת, הם נוטים להמעיט בערך החינוך המידותי של הילד בגיל הזה, ומשום כך הם מפריזים ב"לימוד זכות" על הילד: כל התנהגות שלילית של הילד מתפרשת על ידם כ"השתובבוּת תמימה" המתירה העלמת-עין שיטתית.
ההורים צריכים לכוון ולבנות את עולם המידות של הילד מתוך הכרה שכל קו שנחרת בנפשו הרכה מטביע בו רושם עמוק - לחיוב או לשלילה. "הלומד ילד, למה הוא דומה? - לדיו הכתובה על נייר חדש. הלומד זקן, למה הוא דומה? - לדיו כתובה על נייר מחוק" )פרקי אבות פ"ד כה). קביעה חינוכית זו יפה לא רק בתחום הזכרון אלא גם בתחום המידותי-הנפשי. תכונות אופי יסודיות נקבעות בשחר הילדוּת.
על רבי יהושֻע בן חנניה נאמר בפרקי אבות "אשרי יוֹלַדְתּוֹ" (פ"ב יא(. רבינו יונה מגירונדי מסביר שהביטוי "אשרי" בא לציין שרבי יהושע "היה מאושר בכל המידות - גדול בחכמה ומתוקן במידותיו ובכל עניניו". אך מדוע המשנה כורכת את אושרו באמו-יולדתו? השיב רבי שמואל די אודיזא )מדרש שמואל) שרבי יהושע רכש את תכונותיו החיוביות הרבות בזכות אמו שדאגה ללמד אותו "מוּסר" בגיל הרך - "ועל כן בירך את אמו, ובברכו אותה מונה את שבחו של רבי יהושע, לפי שהיא היתה סיבת המוּסר (= המידות) אשר היה בו". בתלמוד הירושלמי (יבמות) מסופר שרבי דוסא בן הרכינס קרא על רבי יהושע בן חנניה את הפסוק "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה? גמולי מחלב, עתיקי משדים" (ישעיה כח), והוסיף "זכוּר אני שהיתה אמו מוליכה את עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אוזניו בדברי תורה". אכן, "אשרי יוֹלַדְתּוֹ".
הורים בעלי נטייה ליברלית עשויים להתיר לילדם צפייה חופשית בטלוויזיה, מתוך נימוק שהוא בסך הכל "ילד"; הם עלולים לוותר על חובתם לבקר את טיב ספרי הקריאה שהילד מכניס לבית כיון שזו "ספרות ילדים תמימה". זוהי טעות! הקדושה, יראת השמים, מידת הענוה, מידת החסד, אהבת התורה, אהבת הארץ, אהבת ישראל - כל המידות האלו תחילת רכישתן היא בימי הילדוּת. "דרך ארץ קדמה לתורה" - בלא הבסיס המידותי, אי אפשר לבנות את קומת התורה. אולם אין להסתפק אך ורק בביקורת על מעשי הילד (כגון ביקורת על צפייה בטלויזיה, ספרים, דיבורים מגונים וכו'), מפני שאי אפשר לבנות את החינוך רק על "סור מרע", אלא צריך להציע לילד גם דרכים שיעמיקו אצלו את הטוב - "עשה טוב"..