בס"ד
לאורם
מטרה: בירור יחסנו להנצחת הנופלים במערכות ישראל
מהלך הפעולה:
השמע לחניכים את השיר הבא:
שיר לשלום
תנו לשמש לעלות תנו לשמש לחדור
לבוקר להעיר מבעד לפרחים
הזכה שבתפילות אל תביטו לאחור
אותנו לא תחזיר הניחו להולכים
מי אשר כבה נרו שאו עיניים בתקווה
ובעפר ניטמן לא דרך כוונות
בכי מר לא יעירו שירו שיר לאהבה
לא יחזירו לכאן ולא למלחמות
איש אותנו לא ישיב אל תגידו יום יבוא
מבור תחתית אפל הביאו את היום
כאן לא יועילו כי לא חלום הוא
לא שמחת הניצחון ובין כל הכיכרות
ולא שירי הלל הביאו רק שלום.
לכן רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.
ערוך דיון עם החניכים-
מה הבעיתיות בשיר? מדוע באמת לא להניח להולכים,
הרי העיסוק בנופלים יכול לדכא, הרבה יותר הגיוני להביט קדימה באופטימיות ולזנוח את השקיעה בעבר ובקשייו?
מעבר לתחושה הפנימית המפעמת בכולנו,
ננסה להבין מדוע אנו מנציחים את הנופלים באופן ממלכתי,
מה מיחד את הנופלים משאר הרוגים כגון הרוגי תאונות דרכים.
לשם כך נעיין יחד עם החניכים בדברים הבאים:
(מכתב זה נכתב ע"י הרצי"ה לרמטכל מוטה גור לאחר אסון המסוקים בו נהרגו נ"ד חיילים.)
כ"ד אייר ה'תשל"ז
על במות חללים
להדרת כבוד ידידי נכבדי רמטכלנו הנעלה מר מרדכי גור,
משחרר ירושלים.
נחמות ארץ ישראל.
קי"א
בהיותינו כולנו כעת בתדהמת זעזוע האבל על מות בנינו קדושינו הנ"ד, במסירות נפשם הטהורה והעילאית, למען השם וקידושו על עמו ונחלתו, הנני בזה מביע לפניך ואיתך , כאשר כולנו הלא זקוקים כל-כך לעידוד וניחומים, מה-שהוא מתוך מצב רגשות לבבי ונפשי אלה מול המהלומה הנוראה הזאת. תיטיב נא לקבל ולקלוט את תכן דברי אלה כאשר הם, להדרת כבודך, למערכת צבאנו כולה, ולכל המשפחות השכולות של קדושינו אלה. כולנו יחד נתעודד ונתחזק, עם רוממות-התעלות נשמותיהם של קדושינו אלה, למרומי גנזי הנצח של ישראל ונחלתו, נתנחם כולנו בנחמות-ארץ-ישראל, בנחומי-אמת של היותם קבועים וקיימים במשבצת-הדורות של תקומת עם-ד' וארץ-חייו ותחייתו. נוסיף אמץ ושכלול, מעשי ורוחני, לשכלול פעלם וזכר-ממשותם לקיום דבר-ד' וחזון-נביאיו בשלמות גאולתינו, באמת תודעתנו בתקף בנין ציון וירושלים וכל ארץ-חיינו כולה, במלא דבר ד' וברכתו לכל ישראל וארצו. והמקום ינחמנו כולנו בנחמות ציון וירושלים.
נאמנכם
צבי יהודה הכהן קוק.
הרצי"ה כואב את כאב הבנים שנפלו ומדבר על כך שהנחמה היא "בהיותם קבועים וקיימים במשבצת-הדורות של תקומת ... נוסיף אומץ... לשכלול פעלם ... באמת תודעתנו"
מהי התפיסה כאן? לא להביט אחור ולהניח להולכים, או להביט אחור ולא להניח להולכים אלא להמשיך, מתוך העבר?
- חלק את החניכים למספר קבוצות,לכל קבוצה הכן כרטיס עבודה כדלהלן:
נבחרתם לעמוד בראש עמותה שמטרתה להנציח את הנופלים.
לראשותכם תקציב גדול,אולם אתם רשאים להשקיע אותו בפרויקט אחד בלבד.
מהו הפרויקט בו תבחרו ?
מה הם השיקולים שינחו אותכם בבחירת הפרויקט ?
סיכום:
כשסיימו סכם במליאה את ההצעות. דון עם החניכים - מה נוכל אנחנו, גם ללא תקציב, לעשות לזכירת הנופלים?
נספח:
בני עקיבא בבואה להנציח את נופליה בחרה לכתוב ספר תורה לזכרם (בשנה שעברה נערך מבצע ההתרמה לספר-תורה: "לאורם") מתוך התפיסה שזהו אכן הכבוד הגדול ביותר שאפשר לעשות לנופלים, מתוך ההבנה שהנופלים שיצאו למלחמה ונפלו בעודם צעירים הנצחתם הראויה ובעלת המשמעות הסמלית ביותר היא בתורה שהיא נצחית.
ויש בזה סגירת מעגל- חיילינו שיצאו להגנת הארץ למלחמת מצווה מתוך תורה הנחתם היא בתוך התורה