פעולה מספר 20

"יש / אין התאמה"

רקע:

אז מה… הכל כ"כ מושלם – כולם אהובים כולם ברורים… וכולם כ"כ טובים!?! האם באמת הכל בסדר והכל לגיטימי, האם זה שיש בכל דעה נקודה טוב ואמת הופך את כל הדרך ללגיטימית. איך נדע להבחין בין הטוב והרע בין האמת והשקר שבדעות???

מטרות:

1. החניך יבין כי לא כל דרך היא נכונה ולגיטימית למרות שיש בה נקודה טובה.

2. החניך יבין את אמות המידה שע"י ניתן לבחון מה אמת ומה שקר מה טוב ומה רע!

מה להכין?

כתבה על המתת חסד

מאמר – הפנתרים השחורים

סיפור

קטע - רבינו בחיי

קטע – רמב"ם

מהלך הפעולה:

שלב א':

נחלק את החניכים לקבוצות – לכל קבוצה ניתן נושא לדיון, כגון:

- המתת חסד

- גניבה מעשירים כדי לתת לעניים

- סגפנות

החניכים יבחינו בתוך הקבוצות ויצטרכו להכריע – האם הם בעד או נגד כל רעיון – מהם השיקולים לכל צד וכו':

1. כתבה על המתת חסד:

אלמנת הטייס שהומת בהמתת חסד הקריאה בכנסת מכתבים שכתב לבנותיהם:

"אני אומלל, עובר עינוי תופת, בוהה בחלל ורק מסתכל בשעון"

"אני מתחרט על הסכמתי לכל הניתוחים. אני אומלל, סובל נפשית וגופנית, גם כשאין לי כאבים. הישיבה על הכיסא ללא אפשרות לשינוי תנוחה, היא עינוי מופת. אני בוהה בחלל ורק מסתכל על השעון. מיואש, סובל נפשית ופיסית, אינני מסוגל יותר לעמוד בסבל. אני מרגיש עבד של מכונות".

את המילים המרגשות אלה הכתיב לאשתו, בעזרת מצמוצי עיניים, טייס הקרב איתי ארד ז"ל, שהיה חולה במחלה סופנית והומת בהמתת חסד לפני כחודשיים. אתמול הקריאה אלמנתו, איקי, קטעים מהמכתבים שכתב בעלה לבנותיהם, בפני חברי ועד העבודה והרווחה של הכנסת, שערכו אתמול ישיבה מיוחדת בנושא המתות חסד.

¨ "להיגאל מהייסורים"

"לא רציתי שאיתי ימות", סיפרה איקי לוועדה. "כאשתו, עמדתי בקונפליקט קשה ולבסוף הלכתי איתו. איתי היה מאוד אמיץ ורציתי להביא לכאן את רוחו. 'בנות קרות', כתב עוד בעלי לבנותיו. 'תמיד התגאתי להיקרא אבא שלכן. גם בימים הכי קשים, תמיד חשבתי עליכן. קשה לכן לראות אותי סובל. עד כה אתן מתמודדות להפליא עם המחלה הנוראית, אבל איני יכול יותר לעמוד בסבל, אני מיואש! אני רוצה למות ולהיגאל מהייסורים. אני מסרב להתחבר

למכונת הנשמה או הזנה משום שהם יאריכו את סבלי.

כשרואים חיה פצועה, גואלים אותה מייסוריה ואני מבקש לנהוג בי באותה מידה של הגינות ורחמים. ההחלטה היא שלי וגם כל האחריות".

¨ תוקם ועדה לקביעת הכללים

מלבד דבריה של איקי ארד, בלטו בישיבה הדברים החריפים שאמרו נציגי ש"ס לפרופ' אבינועם רכס, הרופא שביצע את המתת החסד. "המתת חסד זה רצח! מי הסמיך אותך לבצע המתת חסד?" שאל ח"כ דוד טל את רכס. "למה שלא תגמור את כולם בבת אחת?"

אולם רוב חברי הוועדה תמכו ברכס. "אני מצדיעה לך", אמרה לו ח"כ דליה איציק מהעבודה. "החווייה שעברתי עם איתי היתה סוחפת ואני מרגיש אותה עד היום", אמר פרופ' רכס. "איתי היה איש אמיץ! אין שום עקרון, לא דתי ולא עקרון מדינה, שיכול לכפות על אדם להמשיך ולסבול".

בתום הישיבה אמר למעריב ח"כ מקסים לוי, יו"ר הוועדה, כי שופט בדימוס יעמוד בראש ועדה ציבורית שתוקם בימים הקרובים ושאמורה לקבוע תוך שלושה חודשים כללים מנחים למערכת הבריאות כיצד לנהוג עם חולים שנוטים למות. בין היתר יכהנו בוועדה משפטנים, רופאים, ואנשי דת וציבור.

מה דעתכם, האם זה אכן רצח?

באם הייתם הרופא הייתם מנתקים את המכשירים?

1. מתוך הספר "ואלה שנות"

הפנתרים השחורים

הם צמחו בשכונות העוני של ירושלים, רובם גדל במשפחות מרובות ילדים ודלות הכנסה. לארץ הגיעו יחד עם הוריהם, ממרוקו ומשאר רצות ערב, בתקופת העלייה הגדולה. הם נשרו מבתי-ספר יסודיים, חלקם הסתבך עם החוק ושהה במוסדות לעבריינים צעירים. רובם לא גויסו לצבא. הם היו חסרי תעסוקה קבועה ונשאו תוויות של עבריינים. אולם בניגוד להוריהם, הם היו נחושים להיאבק לשינוי מצבם, בכל האמצעים – לעיתים לא לגמרי חוקיים. הם ביקשו שגורל ילדיהם הי שונה מגורלם – שילדיהם לא יהיו דור שלישי למצוקה. יעד מאבקם היה הממסד השבע והאטום, שהוסיף להתעלם מהבעיות החברתיות הקשות של ישראל השנייה והשלישית.

בחודש מארס 1971, ביקשו "הפנתרים השחורים" לקיים הפגנה חוקית ברחובות ירושלים. המשטרה, שלא היתה ערה להיקף ההתארגנות, דחתה את הבקשה ואף ערכה מעצרי מנע בקרב הפעילים. אולם התנהגות המשטרה רק תרמה לפרסומה של התנועה ועודדה את הקמתה.

במקביל לתהליך ההתעצמות בתנועה, נמשכו פעולות מחאה שגרתיות כמו הפגנות וכרוזים, ולצידן פעולות לא שגרתיות – כגון גניבת בקבוקי חלב וחלוקתם בן ילדי השכונות.

האם הייתם מצטרפים ל"פעולות לא שיגרתיות" אלו?

סיפור זה מזכיר לנו את רובין הוד – מה דעתכם על הסיפור שם?

2. סיפור

זה התחיל מתחושה עזה של רגשי אשמה תמיד הצבתי לי יעדים ואף פעם לא עמדתי בהם – תמיד נכשלתי!

ואז כשבאתי ביום – הכיפורים ועמדתי מלא בושה בפני רבש"ע קיבלתי את ההחלטה – הדרך היחידה להתקדם ולהתעלות היא:

הסגפנות!

אין אוכל, אין שתיה (רק את המינימום הנחוץ ע"מ לא למות) פעם ביום אני מקבל 40 מלקות וכל בוקר אני מתקלח במים קפואים במשך 50 דקות.

אני מרגיש שמעשים אלה מטהרים אותי, ככל שהגוף שלי יותר מתענה הנפש שלי מזככת יותר!

האם אתם מזדהים עם דרכו של בעד לשוב בתשובה?

האם לדעתכם כי זו דרך רצויה?

לאחר שכל קבוצה תציג את עמדותיה – נשאל אותם ע"פ מה הכריעו זאת אומרת מהם אמות המידה על פי הם מכריעים?

- נראה שבד"כ אנו מכריעים ע"פ שכולנו בלבד – האם הוא מדד מספיק טוב ואמיתי ע"מ להכריע בשאלות אלו?

נחלק לחניכים את הקטע הבא של רבינו בחיי מתוך ספרו חובת הלבבות ונלמד איתם ביחד:

והשערים שפתח אותם הבורא לדעת את תורתו ואת דתו הם שלושה. אחד מהם הוא: השכל הישר, שלא נפגע מטעות או מנטיה אחרי תאוות העולם הזה.

והשני הוא: ספר תורת ה' שניתנה למשה נביאו. והשלישי הוא: המסורת שקבלנו מקדמונינו, שקבלו אותה מהנביאים ע"ה, והיא התורה שבעל פה, וכבר קדמנו הרב הגדול רבינו סעדיה ז"ל לבאר אותם די הצורך.

רבינו בחיי נותן לנו 3 קריטריונים ע"מ לבחון דעות ומעשים:

· השכל האנושי

· התורה שבכתב

· והתורה שבע"פ

ומלמד אותנו שרק דעה המותאמת ל- 3 אמות מידה אלו מתקבלת!

א"כ ייתכן ויש הרבה טוב, לדוגמא, במחשבה – לתת כסף לעניים אך לא ייתכן לעשות זאת ע"י גניבה מעשירים (עיין "לא תגנוב"…)

אם לחניכים שלך יש ראש – והם לא יבהלו ללמוד ביחד רמב"ם (אל תדאגו זה לא ארוך ניתן להדגיש להם את הגישה הזו של הצורך להתאמה ל- 3 עניינים

אלו בעמדה של הרמב"ם בנושא סגפנות:

וזאת התורה התמימה המשלמת אותנו, כמו שהעיד עליה יודעה: תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי (תהלים יט', ח) – לא זכרה דבר מזה. ואמנם כונה להיות האדם טבעי הולך בדרך האמצעי: יאכל מה שיש לו לאכול – בשווי, וישתה מה שיש לו לשתות – בשווי, ויבעל מה שמותר לו לבעול – בשווי, וישכון במדינות ביושר ובאמונה; לא שישכון במדבריות ובהרים, ולא שילבש הצמר והשער, ולא שיענה גופו.

והזהירה מזה, לפי מה שבא בקבלה. נאמר בנזיר: וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו, יא). ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה: וכי על איזה נפש חטא זה? – אלא על שצער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: מה זה שצער עצמו מן היין – צריך כפרה, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה.

ובדברי נביאינו וחכמי תורתנו ראינו, שהיו מכונים על השווי ושמירת נפשם וגופם, על מה שתחייבם התורה.

הרמב"ם טוען שהסגפנות אינה רצויה – הדרך להחלטה זו תעשה ע"פ בדיקה בתורה ואצל חז"ל. הרמב"ם מלמד אותנו שזו הדרך היחידה ע"מ לבדוק ולהכריע מה דעתנו בנושאים שונים הנידונים בחיי היום יום!

נסכם עם החניכים ונאמר: כי אמנם בכל דעה יש ניצוצות של אמת וטוב אך יש להבחין היטב בין השקר לבין האמת – וההבחנה צריכה להיות ע"פ ההתאמה לתורה!!!

אז מה היה לנו!!!?

פתחנו ושאלנו כולם אהובים, כולם ברורים עתה ניתן לאמר כולם אהובים, ברורים, וכו' כשכולם עושים באימה רצון קונה – זאת אומרת כאשר הדבר מכוון ומותאם לדרך התורה – הוא לגיטימי ויש לאמץ אותו וללכת ע"פ, לשם כך צריך לפתח עין