פעולה מס' 2

יבואו או לא יבואו ?

מטרת הפעולה:

החניך יתמודד עם הדילמה המרכזית העומדת ברקע פעילותנו בקרב יהודי התפוצות – האם יש להשקיע בפעילות חינוכית בתפוצות או שמא טיפוח מרכזי יהדות שם רק מחזק ומבסס את הקיום היהודי בגלות.

מהלך הפעולה:

שלב א' :

המדריך יכתוב את המילה "גלות" על פלקט וישאל את החניכים אלו אסוציאציות (הקשרים) המילה גלות מעלה (כמובן לרשום זאת על הפלקט).

שלב ב' :

להלן פקס שנתקבל בשבוע שעבר במשרדו של ראש הממשלה:

אל: ממשלת מדינת ישראל וכל אחינו היהודים.

מאת: בני שבט זבולון, מעבר לנהר הסמבטיון.

שלום רב,

אנו קבוצה המונה ה – 20,000 זבולונים אשר חיים מזה אלפי שנים

בקרבה של עיר גדולה מעבר לנהר הסמבטיון, גוזן שמה. במשך אלפי

שנות קיומנו כאן, עברה מסורת מאב לבנו שאנו שונים ונבדלים מהאוכלוסייה בתוכה אנו יושבים, אך מעולם לא ידענו מה משמעות השוני. לאחרונה, בחפירות ארכיאולוגיות נמצא מכתב מתקופת סנחריב מלך אשור ומתוכו נתגלה לנו פשר שונותנו – אנחנו יהודים! התרגשנו מאוד מהגילוי, אך לאמיתו של דבר זה לא אומר לנו הרבה. איננו יודעים מה פרוש "להיות יהודי", ולכן אנו מתלבטים האם לאמץ את זהותנו החדשה-ישנה או להישאר כהרגלנו. כדי שנוכל לבחון את העניין ברצינות אנו שולחים אליכם שני מטוסי ג'מבו וצ'ק פתוח.תוכלו למלא מטוסים אלו בכל מה שתרצו – אנשים, חומר וכו' (הכל כמובן על חשבוננו…). שלחו אלינו ציוד ואנשים שיעזרו לנו במשך 5 שנים לחוות מה פירוש להיות יהודי. בכך תוכלו, כמדינת היהודים, לעזור לנו למצוא את דרכנו.

בתודה מראש,

זבולון זבולוני

מזכ"ל קבוצת זבולון.

המדריך יקריא את המכתב (כדאי לחלק אותו לחניכים) ויבהיר להם את גודל ההזדמנות: יש באפשרותה של מדינה ישראל להחזיר אל העם היהודי שבט שלם מתוך עשרת השבטים שאבדו מעם ישראל.

המדריך יחלק את החניכים לקבוצות.

על כל קבוצה לערוך תוכנית מדויקת לפעולה בקרב הזבולונים:

· אלו מוסדות יש להקים?

· אלו בעלי תפקידים לשלוח?

· איזה ציוד הכרחי שישלח?

· אלו מסגרות צריך ליצור כדי שירגישו יהודים ויזדהו עם יהדותם?

לאחר שכל קבוצה מחליטה בשאלות הנ"ל, חוזרים ומתכנסים, כל קבוצה מדווחת על הצעותיה והמדריך מסכם את הרעיונות על פלקט גדול (שתלוי על הקיר).

לדוגמא:

לאחר מכן המדריך עובר עם שלט:

כעבור חמש עשרה שנים ...

ראש הממשלה מחליט לנסוע לעברו שני של הסמבטיון לראות מה עלה בגורלם של הזבולונים שחיפשו את זהותם היהודית.

המדריך, בתפקיד ראש הממשלה (כיד הדמיון הטובה – אפשר להיעזר בעניבה, כובע וכד')פונה אל אחד החניכים ושואל אותו ביחס למצב – האם טוב לו?

האם הוא מרגיש יהודי?

כך יעבור וישוחח אם החניכים (= הזבולונים) ויכוון את שאלותיו באופן שהתשובות יהיו חיוביות ואוהדות. הניסיון לחברם ליהדות עלה יפה בסיכומו של עניין, וראש הממשלה מביע את שביעות רצונו.

בשלב מסוים יפנה רה"מ וישאל את אחד ה"זבולונים" – "נו, אז עכשיו כשגיליתם מחדש את היהדות, אתם מזדהים איתה וטוב לכם בכך – הגיע הזמן להצטרף לשאר אחיכם בני העם היהודי בא"י, לא?"

להפתעתו תשובת הזבולונים הייתה מבט של שאלה בעיניים - מדוע לבוא לארץ ישראל ? יש פה כל מה שיהודי זקוק לו ! (מדריך - כדאי ש"תשתול" כמה חניכים שזו תהיה תגובתם.)

רה"מ חוזר ארצה, ומדווח לממשלה כי רובם של הזבולונים רוצים להשאיר את המצב כמו שהוא – לחיות חיים יהודיים שם, ולא להגיע ארצה. רה"מ יערוך דיון והצבעה האם להמשיך לשלוח אליהם חומר ושליחים או להפסיק בכך - שהרי כוונתם להישאר שם מי יודע לכמה זמן.

מדריך - יש לכוון גם לשאלת המחיר - ז"א מה יהיה המחיר אם תופסק פעילות הממשלה בגלות.

סיכום:

אותה חווית זהות יהודית שיצרה מדינת ישראל עבור הזבולונים שמעבר לסמבטיון מקבילה מבחינות רבות לפעילות בקרב קהילות יהודיות בתפוצות: יש להם בי"ס יהודיים, סניף בנ"ע, פעילות קהילתית סביב בית הכנסת, חנויות כשרות וכו'.

הדגם של "הקהילה הזבולונית" פעמים רבות זהה למבנה של קהילה יהודית בארצות הרווחה. מה שמצטייר בראשנו לשמע המילה "גלות" (חושך, פרעות, רדיפות, צרות, עוני, שעבוד) רחוק מאד מהמציאות הקיימת, ובקהילות רבות מתקיימים חיים יהודיים מלאים.

מדינת ישראל מסייעת לקהילות בתפוצות – שולחת להם שליחים, עוזרת לבסס את הזהות היהודית, כאשר ברקע עומדת ההתלבטות – האם יש להמשיך בפעילות זו, או שבכך אנחנו רק יוצרים להם "חממה יהודית" בחו"ל באופן כזה שאין להם שום דחף וסיבה לעלות ארצה. ובכ"ז – ללא פעילות זו אנו עלולים למצוא אותם מנותקים מזהותם היהודית, ומגיעים עד התבוללות.

אין כאן מסקנה חד משמעית, אך בכל מקרה נראה שיש להמשיך בפעילות חינוכית בקרב יהודי התפוצות, אך לכוון אותם כל הזמן להכיר בחסרון שיש בקיום היהודי מחוץ לא"י ולחנך לעליה.