טלטלה, זעזוע. זו החויה שחווינו כולנו כשקראנו את הדיווח התורן על הורים שנעצרו בחשד שטלטלו את בנם התינוק עד לנזק מוחי. קוראים את הדיווח המצמרר, אחר כך את תגובות המשפחה והמכרים: "לא יתכן, הם כאלה הורים מסורים!"; "אני לא מאמינה, כאלה אנשים עדינים". וממשיכים בהקלה זחוחה; לנו זה לא יכול לקרות, אומר האב לעתיד ומלטף את בטנה ההרה של רעייתו וחושבת הבקרוב-סבתא המשתבחת בטעמו הטוב של בנה שבחר כרעייתו אישה סבלנית ושמחה.
אבל חייבים להאמין שייתכן גם ייתכן, ויכול לקרות גם לנו ולקרובינו וחברינו, ורק אם נאמין בזה, אפשר להתגונן וגם למנוע!!
כל מי שתינוק היה בהשגחתו לאורך קצת זמן, נתקל בתסריט: תינוק בן חודשיים נניח, בוכה. מציעים לו לאכול - מסרב; מגישים לו מוצץ - יורק בגועל; החיתול נקי ויבש, היתה לו יציאה לפני שעה ואין לו חום. אז מחבקים אותו, שרים לו, מתהלכים איתו על הידים, מדברים איתו ומראים לו כל מיני "אטרקציות". והתינוק בשלו: בוכה. מה זה בוכה? צורח!
בשלב הזה, האמא הסטלנית, האבא האדיש, ההורים ערלי הלב וקהי הרגש, יוותרו. שיבכה עד שיימאס לו או עד שיתעייף ויירדם. ואילו ההורים המסורים, המשקיענים, ייתפסו לתסכול נוראי. וכאן הסכנה!
זה מתחיל בצעקות הזויות על התינוק: "מה יש לך??? מה אתה רוצה ממני??!!" "נולדת כדי למרר לי את החיים! אני שונאת אותך!!" "סתוווום כבר!" וכו' וכו'. ופלא פלאים, התינוק לא מנסה לרצות את ההורה המיואש בחיוך שובה לב, להפך - עכשו הוא צווח במלוא ריאותיו, כי בנוסף לבעיה העלומה שמציקה לו, הוא גם מבוהל מהצעקות עד עמקי נשמתו. זהו מדרון חלקלק של הסלמה, שהתהום בתחתיתו היא של אלימות כלפי התינוק: טלטול, מכה בישבן, סטירת לחי. ודווקא הטלטול שנראה כתגובה הפיזית הכי מתונה - הוא הכי מסוכן, כי הוא גורם נזק מוחי.
האלימות הזו הורתה בתסכול, ותסכול חווה רק מי שאכפת לו, ביחס ישיר: ככל שיותר אכפת, יותר מתסכל חוסר האונים, אי היכולת לפתור את המצוקה של התינוק.
ההכרה שזה המסלול, היא שמציעה לנו אפשרות למנוע.
אני מציעה לכל הורה שמגיע לשלב הזעם על תינוק בוכה ללא סיבה ניתנת לזיהוי - פשוט לעזוב אותו לכמה דקות. להניח אותו במקום בטוח, כמו המיטה שלו - וללכת משם! לסגור את הדלת, לפקוק את האוזניים באטמים, לשים מוזיקה באוזניות. אפילו לצאת מהבית!! יחלפו כמה דקות, ההורה יאסוף מחדש כוחות וקצת שלוות נפש ואז יחזור לתינוק. ייתכן שהתינוק ממילא כבר יפסיק לבכות מתשישות ויירדם וגם אם לא, הוא כל כך ישמח מהופעתו המחודשת של דמות שמציעה לו נחמה, שהוא עשוי להירגע בקלות. או שלא, אבל האבא/אמא שלו שברו את מעגל ההסלמה האגרסיבית ויש להם כוחות מחודשים לשאת את הבכי.
נכון, לא רצוי לתת לתינוק לבכות לבדו. אבל האלטרנטיבה גרועה בהרבה.
ואם את אמא, אתה אבא, מבחינים שתגובות זעם כאלה שלכם אינן נדירות או קורות באופן חוזר ונשנה, עליכם לעשות שלושה דברים: אחד, לקחת את התינוק מיידית לרופא לבדיקה יסודית, לוודא שאין בעיה רפואית שגורמת לבכיות הבלתי מוסברות האלה. שנית, לקחת את עצמכם לטיפול שילמד אתכם להתמודד טוב יותר עם כעסים ותסכולים. שלישית, לא להישאר לבד עם התינוק - עלול לבוא המקרה בו לא תצליחו לעצור את מפולת השלג האלימה.
גילוי נאות: הכותבת איננה אשת מקצוע בתחום רלוונטי לנושא הכתבה, "רק" אמא.