במנהגי המהרי"ל (לקט של מנהגי אשכנז מימי הביניים) מסופר שבעיר מגנצא, קיבץ השַמָש את כל הנערים לבית הכנסת וספר איתם ספירת העומר. "והיה המנהג במגנצא ששַמָש העיר היה מקבץ אליו בבית הכנסת את כל הנערים אחר סיום התפילה, והיה מברך עמם בקול רם" (מנהגי מהרי"ל, פסח אות טו).
מכאן למדנו כלל חשוב: יש לחנך את הילדים למצוות אפילו כאשר חיובן הוא רק דרבנן (שהרי חיובה של ספירת העומר בזמן הזה הוא דרבנן). אולם, הדגישו הפוסקים שילד ששכח לספור יום אחד, שוב איננו יכול להמשיך לספור את העומר בברכה, בדיוק כמו דינו של גדול. זהו כלל נוסף בהלכות חינוך: מגמת החינוך למצוות היא להקנות לילד הרגלים חיוביים לקראת ימי הבגרוּת. לכן, אין להרגילו בצורה משובשת. כלל זה נוהג גם ביחס למצוות לולב: ילד המבין את משמעות מצוות לולב, אין למסור לידו לולב פסול לברכה. עדיף שלא לקנות לו לולב (ויברך על הלולב של אביו) מאשר לתת לו לולב פסול!!
כיצד נסביר לילדים את טעמה של ספירת העומר? - לשם כך נפנה לספר "החינוך", ששמו מעיד עליו שהוא ספר חינוכי. וזה לשונו (חינוך מצוה שו): "משורשי המצוה, על דרך הפשט, לפי שכל עיקרם של ישראל אינו אלא התורה... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה... ומפני כן נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו כעבד ישאף צל... כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא".
הספירה מובילה אל מתן תורה ומבטאת את כיסופינו לתורה. אפשר להוסיף שספירת העומר היא סמל לכל חיי האדם - היא נותנת כיוון לזמן ומצביעה על התכלית הנרצית: עלייה רוחנית, הסתופפות בצל השכינה, קיום רצון ה', קבלת עול תורה ומצוות.
ספירת העומר של נער בר מצוה
שאלה: יום בר המצוה של נער חל באמצע ספירת העומר. יום לאחר הבר מצוה, האם מותר לו לספור את ספירת העומר בברכה? האם זה מותנה בכך שהוא לא החסיר אף יום בתקופה שלפני בר המצוה?
תשובה: על מדוכה זו ישבו גדולי ישראל. נבהיר תחילה את יסוד הספק. נחלקו הראשונים האם כל ספירת העומר מהווה יחידה אחת, משום שנאמר "תמימוֹת", ועל כן מי שדילג על ספירת יום אחד הפסיד את כל הספירה ואינו צריך להמשיך לספור, או האם כל יום עומד בפני עצמו ומי שדילג יום אחד ממשיך לספור בברכה. להלכה נפסק שממשיך לספור בלא ברכה (מפני שחוששים לדעה הסבורה שכל הספירה מהווה יחידה אחת).
נער לפני גיל בר מצוה איננו מחוייב במצוות מעיקר הדין (אלא רק מפני מצות חינוך), לכן ספירתו איננה ספירה גמורה. לכן יש פוסקים שהכריעו שזה דומה למי שדילג על חלק מספירת העומר שעליו להמשיך לספור בלא ברכה.
אבל יש שפסקו שיספור בברכה. הוזכרו על כך מספר נימוקים:
א. לפני בר המצוה הנער אמנם פטור מן המצוות, אבל יש ערך למעשיו לכל הפחות כמי שאינו מצווה ועושה. לכן ספירתו של נער לפני בר המצוה יכולה להצטרף להמשך הספירה שלאחר בר המצוה. נימוק זה מניח הנחה חשובה: למרות שמעשיו של קטן אינם "נחשבים", הם אינם בטלים. הוי אומר: יש להם משקל חלקי!
ב. גם אם לא נתייחס לספירה של הנער כקיום מצוה (אפילו פחות ממי שאינו מצווה ועושה), עדיין ניתן לומר שספירתו לפני גיל מצוות מספקת למילוי הדרישה של "תמימוֹת". כלומר: הדרישה של "תמימות" אינה מחייבת להיות בר חיובא לכל אורך הספירה על מנת לקיים מצוה בכל שלב ושלב אלא מטילה חובה "טכנית" של ספירה רצופה מתחילה ועד הסוף.
נימוקים רבים נוספים לחובתו של נער בר מצוה להמשיך לספור בברכה הובאו בספרי ההלכה.
למעשה נחלקו בדבר מורי ההוראה. הגר"ע יוסף שליט"א (יחוה הדעת ח"ג כט) הורה שיספור בלא ברכה. לעומתו חלק ניכר מהפוסקים האשכנזים הורו שימשיך לספור בברכה. וכן דעת הגר"מ אליהו שליט"א