מעטות הן ההנהגות לימי בין המצרים המצויות בשולחן ערוך (רוב ההנהגות - מקורן ברמ"א!). אחת מהן מתייחסת לעניני חינוך: " משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב... לא יכו את התלמידים בימים ההם" (או"ח תקנ"א יח). מקורה של הדרכה זו הוא במדרשים המצוטטים בבית-יוסף, האוסרים על הרב להכות את תלמידיו בימי בין המצרים, כיון שבימים אלו שולט "קטב מרירי" וסכנה יש בדבר.
אין לנו עסק בנסתרות, אבל גם בלא העמקה יתירה ניתן להבין שבימים אלו של חורבן בית מקדשנו, מתוחה מידת הדין על עם ישראל, לכן עלינו לאחוז במידת הרחמים כלפי עם ישראל כדי לעורר עלינו רחמי שמים. מי שנוהג ביד קשה כלפי בניו או כלפי תלמידיו ומכה אותם, אל לו לבוא בדרישות כלפי שמים שיחוסו עלינו ועל בנינו, ויגולו עלינו את מידת החסד. מידה כנגד מידה.
בפתגמיו לחודש תמוז, הפך הראי"ה קוק זצ"ל את ההלכה הזו לקו מנחה בהנהגת הדור ובהדרכתו, וזו לשונו: "מבין המצרים נגאל עם, על ידי מורים חמושים בגבורה רוחנית שאינם צריכים מקל חובלים" (מגד ירחים). כלומר, מורי הדור נקראים להנהיג את עם ישראל ללא "מקל חובלים" אלא בדרכי נועם, מתוך אהבה ונעימות.
הביטוי "מקל חובלים" לקוח מהגמרא במסכת סנהדרין (דף כד א) המבחינה בין דרכם של חכמי ארץ ישראל לזו של חכמי בבל: "מקל חובלים - אלו תלמידי חכמים שבבבל", "נועם - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה". הבחנה כללית זו מתבקשת עוד יותר בעידן הגאולה. כשם שאין מכים תלמידים בימי בין המצרים, כך אין "להכות" את עם ישראל בדורנו. לא גסוּת ולא התנשאוּת, לא זלזול ולא הפעלת כוח כלפי הרחוקים מתורה ומצוות, אלא "נועם". ושמא ישאל השואל, כיצד נחנך בלא "מקל חובלים"? משיב הרב: על ידי "גבורה רוחנית". אין חינוך ללא גבורה, יש הנעזרים בגבורת המקל, ויש הנעזרים בגבורת הרוח.
מתוך הספר "אמונת החינוך" מאת הרב אלישע אבינר.
(להזמנת הספר: ybm_webm@moreshet.co.il)
חינוך הילדים וחינוך האומה בימי בין המצרים
"משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב... לא יכו את התלמידים בימים ההם" - ענייני חינוך לימי בין המצרים. הרב אלישע אבינר
