חובת דיווח - אחריות אישית ! או לא תעמוד על דם רעך. . .

מבוא :
אנו לומדים בחוברת להכיר תופעות קשות רבות, בחלקם קשורות לאלימות במשפחה כלפי ילדים או נשים (בד"כ) בחלקן קשורות בהזנחת ילדים או מעוטי יכולת. מהי האחריות שלנו לגבי אותם אנשים. מה עלינו לעשות במקרה ואנו מגלים חשד שאכן ישנו מישהו שאנו מכירים שלדעתנו סובל מהתעללות שכזו. מדוע אנשים כה רבים נמנעים מלדווח על מקרים קשים - מחקרים הוכיחו שלעתים זה נובע מתוך הנחה שבוודאי מישהו אחר כבר ידווח ...
בפעולה זו נדבר על החובה שלנו לדווח במקרים כאלו לרשויות המתאימות וראיה שלנו את המצב כי אחריותנו האישית הבלעדית !!!

מה להכין:
חדר מבולגן
פאזל (מורכב מחלקים רבים) + 3 דפי תצפית
4 כרטיסי עמדות ל 4 פינות החדר

מהלך הפעולה

בפעולה זו נדון בתופעה של זריקת אחריות על האחרים שבחברתנו וכן בתופעה שחוקרים גילו שבמקרים רבים שבהם מספר אנשים היו עדים לפעולה אלימה כזו או אחרת או חשדו שמשהו אינו כשורה איש לא דיווח על כך או בא לעזרת הקורבן - כיוון שכל אחד סבר שבוודאי אחר יבוא לעזרה.

שלב א' - הצעה : לפני הפעולה הכנס לחדר בו תעביר את הפעולה - ודאג להפוך את אחד הפחים במרכז המעגל וכן כמה כסאות מיותרים או השלך חתיכות לכלוך במרכז מעגל הספסלים. השאר את החדר במראהו ואל תעיר דבר, בחן את תגובות החניכים לבלגאן.
האם מישהו הרים את הפח או הלכלוכים, האם יש כאלה שראו אך לא נקפו אצבע, האם יש כאלה שהתלבטו ומדוע ?
שלב ב' : בקש מ - 3 חניכים לשמש כצופים - חלק להם דף צפייה . אל תאפשר לאחרים להציץ בו.
כעת תן לכל חניך חלקים של פאזל (הכן חלקים רבים ככל האפשר) בקש מהם להרכיב יחד פזל גדול מכל החלקים - על הפאזל יהיה כתוב "כולם בשביל אחד". אתה יכול להקציב לכך זמן ולבדוק בכמה זמן הם עושים את זה באופן הכי מהיר.
בדף התצפית של השלושה האחרים רשום את השאלות הבאות :

בקש מהצופים לתאר לקבוצה את תהליך ההרכבה כלומר התשובות לשאלות 1,2,3

למדריך - בד"כ בפאזל המתחלק בקבוצה גדולה - ישנם ה"משוגעים" לדבר שירכבו אותו במעורבות מלאה מההתחלה ועד הסוף. השאר יפרשו מיד בהתחלה כאילו זה לא עינינם נקדים את המאוחר ונשאל מדוע ? האם הם חושבים שהפאזל יורכב מעצמו ? ודאי שלא ! אנו מניחים שהם פשוט סומכים על כך שיהיו כבר "פריארים" מתוך הקבוצה שיעשו את העבודה בשבילם ועל כן הם פותרים את עצמם מהאחריות להרכבת הפאזל ולהצלחת המשימה הקבוצתית.
את המסקנה הזו - אל תאמר לחניכיך בשלב זה הסתפק בקריאת תאור ההרכבה מפי הצופים ללא הסקת מסקנות.

עתה ספר לחניכיך את המקרה הבא : (אמור להם שלא יחפשו קשר ישיר בינו לבין הפעולה הקודמת)
המקרה ארע בניו יורק ברובע קוונס - ובו נמנעו עדים מלדווח על מקרה הרצח שארע לקייט ז'נובז – קייט חזרה מעבודתה בבאר מקומי ב - 3:20 לפנות בוקר. היא החנתה את הפיאט האדומה שלה מול ביתה ופנתה לדירתה. לפתע הגיח איש ממחבוא והתנפל עליה, האיש ניסה גם לדקור אותה. קייט זעקה לעזרה, אור נדלק בכמה חלונות בדירות הפונות לרחוב. קייט נאבקה כדי להשתחרר מאחיזתו של התוקף והצליחה לברוח לפינת הרחוב שם ראוה ושמעוה שכנים נוספים, האיש לא הרפה ממנה, היא זעקה "אני מתה" , "אני מתה" וכעבור שניות היתה קייט מוטלת מתה ברחוב. 38 שכנים צפו באירוע ושמעו את זעקותיה במשך מחצית השעה.
עיתונאים שראיינו את השכנים שהיו עדי ראיה למקרה או עדי שמיעה גילו כי אף אחד מהם לא חש לעזרתה של קייט ואפילו לא טרח להרים טלפון למשטרה או לשרותי ההצלה האחרים.
שיחת טלפון אחת ויחידה היתה עשויה להציל את חייה של קייט.
(מתוך החוברת לא לבדו בהוצאת האונברסיטה הפתוחה)


למדריך -
שאל את החניכים - מדוע לדעתכם 38 הצופים נמנעו מלהגיש עזרה ולו פשוטה למקרה ?
הצע לחניכים 4 תשובות, רשום כל אחת על בריסטול והנח ב - 4 פינות החדר.

1. כי הם פחדו להסתבך עם התוקף.
2. כי הם לא שמעו טוב או לא ראו טוב.
3. לא היה אכפת להם כי זה לא קרה להם.
4. הם חשבו שזה משהו אחר או שהם פשוט מדמיינים או חולמים שזה קורה.

תן לחניכים להתחלק לפי דעותיהם לתשובה שנראית להם המשמעותית ביותר בקש מהחניכים לשכנע את האחרים בצדקת תשובתם. כעת חלק לכל קבוצה את תוצאות המחקר
לקבוצה 1 - תשובה זו נבדקה אך התברר שבין 38 האנשים היו 3 שוטרים ועוד 4 אנשי ביטחון בדרגות גבוהות. אנשים שעושים עבודות של עצירת חשודים ותוקפים מדי יום. גם הם לא חשו לעזרת קייט.

לקבוצה 2 - תשובה זו נבדקה אך התברר כי בשחזור האירוע נערכו לאנשים אלו בדיקת עיניים ושמיעה וכמו כן - בעת שחזור האירוע ע"י המשטרה בדקו את זוויות ההסתכלות דרך החלונות ואת יכולת שמיעת הקול מהבתים הסמוכים והתברר שהדבר אפשרי ויותר מזאת היו כאלה שראו ושמעו את קייט בטווח של מטרים ספורים. אף הם לא דווחו על האירוע או ניגשו לעזרתה.

לקבוצה 3 - תשובה זו נבדקה אך בראיון לאחר האירוע התברר כי האנשים היו מזועזעים ממקרה הרצח וכי כמה מהם אף לקו בתופעות של רעידה והלם לאחר ששמעו על תוצאות האירוע מפי החוקרים. בשאלון שהועבר בין הצופים התברר שהם אכפתיים מאוד כלפי התופעה של רצח ברחוב שסמוך לביתם.

לקבוצה 4 - תשובה זו נבדקה אך לשאלת החוקרים בשאלון שהועבר לעדי הראיה לאחר המעשה הסתבר כי כל מי שראה או שמע הבין שמדובר במציאות ולא בחלום וכמו כן הניח שמדובר באירוע קשה ואלים במיוחד. רק 3 אנשים טענו שהם אכן חשבו שהם מדמיינים.

שאל מדוע אם כן לדעתם בכל זאת לא חשו האנשים לעזרת קייט,

עתה חזור להפעלת הפאזל ושאל את הצופים מדוע לדעתם היו כאלה (בהנחה שהיו) שלא השתתפו בהרכבה - הגע עימם למסקנה כי כאשר ישנם משתתפים רבים בחברה (וככל שהיא גדולה יותר והמשימה מורכבת יותר) ישנה נטייה לסמוך שמישהו אחר כבר ידאג שהעסק יתבצע...

גם החוקרים הגיעו למסקנה לאחר חקירה מעמיקה של העדים, על פי תגובתם למעשה ולכך שלא דווחו , שכל אחד היה משוכנע שמישהו אחר כבר דווח למשטרה או שמישהו אחר יבוא לעזרת קייט הלא לא יתכן שלא יהיה אחד כזה מתוך כל כך הרבה בתים שבהם נדלק האור. התוצאה היתה - שלא היה אפילו אחד כזה כי כל אחד סמך על שכנו שסמך אף הוא על שכן אחר...

שאל - מה דעתכם על המסקנה של המחקר ?
האם אתם מכירים תופעה שכזו בחברה שלנו ?

למדריך - הצעה ...

הקרא לחניכים את הניסוי הבא - שמאשר את המסקנות הקודמות.

בעקבות האירוע ביימו לטנה ודרלי שני חוקרים מצב חירום במעבדה. החוקרים הושיבו מספר נבדקים בחדרים ובקשו מהם למלא שאלונים ואח"כ החדירו עשן לחדרים בהם ישבו האנשים. חלק מהנבדקים ישבו לבדם. אחרים ישבו בחדרים בקבוצה של שלושה. כמו כן היתה גם קבוצה שלישית של נבדקים שאף הם ישבו בחדרים בקבוצות של שלוש אלא ששנים מכל שלושה היו משתפי פעולה שקיבלו הוראה להתעלם ממצב החירום שנוצר.

התוצאות (אתה יכול לבקש מהחניכים לנחש אותן לפי מה שדווח קודם)
התוצאות - 75% מהנבדקים שישבו לבדם יצאו לדווח על המצב תוך 6 דקות לכל היותר. נבדקים שישבו בשלישיות התנהגו בצורה אחרת לגמרי - רק 15% מהנבדקים שישבו בחברת נבדקים אחרים - דווחו. ורק 10% מהנבדקים שישבו בחברת משתפי פעולה טרחו לדווח על המצב.
לאחר 6 דקות היו החדרים אפופים בעשן הנבדקים שפשפו עיניהם מהפיח אך נשארו יושבים כדי להשלים שאלונים תוך סילוק פתיתי הפיח מפניהם...

תוצאות המחקר א"כ מוכיחות כי כאשר הנבדקים הרגישו שהם לא היחידים שעדים לעשן - הם לא דווחו על התקלה מתוך הנחה שאם אכן משהו לא בסדר מישהו אחר כבר ידווח על כך מבין כל הנוכחים ! וזאת למרות שהעשן כבר הגיע לרמה שהוא מפריע בעבודתם !
שוב בולטת תופעת הטלת האחריות על האחרים העובדה שאנחנו מאמינים שמישהו כבר ישים
לב שמישהו כבר יעשה מה שצריך ומתבקש ובנתיים דברים חשובים ועקרוניים לא נעשים ע"י אף אחד !
פה ניתן להעיר את תשומת לב החניכים לעובדה שבחדר ישנו פח הפוך וכסא הפוך המפריעים אך איש לא הזיז אותם. לא יתכן שהדבר הזה לא הפריע בהתחלה למספר מסויים לפחות של חניכים אך מן הסתם כל אחד סמך שמישהו אחר יעשה את מה שצריך ...

ספר לחניכים -

בישראל ארע לפני כמה שנים ארוע קשה ובו הילדה מורן דנמיאס בת השלוש מתה בעקבות התעללות ע"י דודה לעיניי הוריה. בחקירת המשטרה התברר שאנשים רבים היו עדים או ידעו על פרשת ההתעללות - הגננת, ההורים, השכנים וכו' אך הם לא עשו דבר להפסקת הענין ולא טרחו להודיע למשטרה וכיוון שלא עברו כל עברה לא ניתן היה להפלילם !
עתה שאל את חניכיך : האם לדעתם יש לקבוע חוק שיגדיר את התופעה של אי דווח כעברה פלילית ויעניש את מי שחשד ולא דיווח ?
לאחר הדיון ספר להם שאכן חוק כזה נחקק ב - 1989 בעקבות המקרה של מורן ז"ל והוא נקרא החוק לפגיעה בקטינים ובחסרי ישע. החוק קובע מאסר של שלושה חודשים לאדם שידע כי נעברה בילד עברה בידי האחראי עליו - כלומר הוריו של הילד או מי שמגדל אותו ולא דווח למשטרה.
חובת הדיווח למשטרה או לגורמים מטפלים מוטלת על כל אדם בין אם הוא גילה זאת במסגרת תפקידו המקצועי - עובד סוציאלי, רופא, מורה וכו' ובין אם הוא שכן או חבר שחשד !

למדריך - ניתן לספר על מקרה דומה שהסעיר את החברה הישראלית לפני כמה שנים, המקרה הקשה של כרמלה בוחבוט תושבת קרית שמונה בעלה של כרמלה הכה אותה והתעלל בה נפשית וגופנית שנים רבות, שכניה ידעו על התופעה אך לא דווחו עליה לרשויות המטפלות. המצב החמיר עד אשר בוקר אחד ירתה כרמלה בבעלה והרגה אותו ובכך שמה קץ לייסוריה.
שוב התברר שהחברה שידעה לא עשתה דבר להצלתה עד שהיא נאלצה לפתור את בעיותיה ע"י רצח בעלה. כרמלה נשפטה על הריגה ולא על רצח ושוחררה לאחר כ - 3 שנות מאסר (שהיו טובות לה יותר מכל שנות נישואיה) מתוך הבנת מניע הרצח.