מה היתה דעתו של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק בנידון? הרב צבי יהודה נהג בסבלנות יתירה כלפי כל תלמידי הישיבה. יש מי ששמע אותו אומר: "בישיבתנו יש דרך כניסה ואין דרך יציאה". אבל, פעם הוא רמז לתלמיד שהיה מקולקל במידותיו שהוא איננו רצוי בישיבה. אותו תלמיד לא נהג בכבוד כלפי אחד הרמי"ם של הישיבה ושיבש בדרך קבע את מהלך השיעור שלו. התלמיד קלט את הרמז ועזב את הישיבה.
פעם אחת, הרב צבי יהודה הוציא תלמיד "לץ" מהישיבה. הדרכה דומה כבר מובאת אצל הקדמונים, לדוגמה בספר "חסידים" (אות קפט) לרבי יהודה החסיד, וזו לשונו: "אם (יש) לחכם תלמידים, ואחד עוסק (= לומד על מנת) לקנטר את הרב ואת התלמידים חביריו, מוטב לגרש את האחד לתקנת האחרים הטובים, שנאמר: 'גרש לץ ויצא מדון' (משלי כב י)".
בתום לקט הסיפורים על הנהגותיהם של גדולי ישראל, עלינו לזכור שהוזהרנו שלא ללמוד הלכה ממעשה. מדוע? כיון כל מעשה הוא בעל איפיונים ייחודיים, ויתכן שאם הנסיבות היו שונות, גם ההדרכה החינוכית היתה שונה. כמו כן, אין לדמות מוסד למוסד, ותלמיד לתלמיד, ואין לדמות בית ספר יסודי לישיבה תיכונית, ואת שניהם לישיבה גבוה.
עסקנו בהרחבה בהתנגשות בין טובתו של התלמיד (לא להוציא אותו) לבין טובת יתר חבריו (להוציא את התלמיד), אבל לפעמים טובת כולם עולה בקנה אחד - הוצאת התלמיד מבית הספר ומהישיבה. המעבר ממקום לימודים אחד למשנהו איננו נעים, אבל הוא עשוי לתרום לתהליך ההבראה החינוכית. העקשנות שלא לזוז מהמקום על אף הכל ולמרות הכל, למרות העימות המתמיד עם ההנהלה החינוכית ולמרות ההרגשה של היות בלתי רצוי, עלולה להיות מאוד מזיקה. כמו כן, יש תלמידים שטובתם היא להיות זנב לאריות ויש תלמידים שטובתם היא להיות ראש לשועלים. מה ששנינו ב"אבות" (ד כ) "הוי זנב לאריות" הוא ההדרכה המומלצת עבור מי שיכול לבחור בין מעמד של ראש לשועלים למעמד של זנב לאריות, אבל אין זה כלל ברזל עבור כל בנינו ובנותינו. כשם שאין פרצופיהם שווים כך נטיותיהם הנפשיות אינן שוות.
נסיים בסיפור (מעשה איש, א סט). ה"חזון איש" הכריע פעם שיש להוציא תלמיד מהישיבה, בגלל שהוא גרם נזק חינוכי לסביבתו. ה"חזון איש" פסק שבמקרה זה קודמת טובת האחרים. אבל הוא התנה תנאי עם ראש הישיבה: תחילה יש לקרב את התלמיד ולקבוע איתו לימוד בחברותא. רק לאחר מכן יש להודיע לו שהוא מסולק מהישיבה אבל הלימוד בחברותא יימשך. כך יקל עליו לספוג את "הלם ההוצאה", ותהיה לו מסגרת לימוד זמנית עד שייקלט בישיבה אחרת.
לסיום: האחריות המוטלת על ראשי מוסדות החינוך כבדה מאוד, היא מלווה בהרבה כאב לב ועוגמת נפש. ניהול ציבור בין של ילדים בין של בני נוער מחייבת לקחת בחשבון גם את צרכי הפרט וגם את צרכי הכלל. מתעוררות דילמות קשות וסבוכות. עלינו להודות לראשי מוסדות החינוך על שמסכימים לשאת על שכמם משימה כל כך מורכבת ועדינה. כמו כן, יש לטפח את מוסדות החינוך המיועדים לתלמידים שלא נקלטו היטיב במוסד החינוכי שבו למדו, יש להשקיע בהם את מיטב הכוחות החינוכיים ולהקצות להם משאבים רבים, כיון שהם צריכים לשקם את יחסו של התלמיד למערכת החינוך וללימודים.
לחלק א' של המאמר - הוצאת תלמיד מבית הספר (א)
לחלק ב' של המאמר - הוצאת תלמיד מבית הספר (ב)
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את פינת החינוך השבועית של הרב אלישע אבינר לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.