האם יש סמים קלים ויש סמים קשים? כן, חלוקה זו מקובלת על הציבור הרחב ועל אנשי המקצוע. מכאן הנטייה להקל ראש כלפי השימוש בסמים קלים. זה לא נורא, זה נסבל...
אבל, השימוש בסמים קלים בדרך כלל איננו מתמקד אך ורק בעישון הסם, אלא הוא מלווה פעמים רבות בעבריינות "קלה". סם קל איננו מחולק חינם אין-כסף לכל דורש. צריכים לרכוש אותו בכסף מלא. וכיצד משיגים את הכסף הנדרש?! תחילה מבזבזים חסכונות שהצטברו במהלך השנים, ואחר כך שולחים יד לארנק של ההורים. לבסוף מוכרים סם לבני נוער אחרים על מנת לעשות רווחים קלים ומהירים, ואפילו משדלים בני נוער לעשן סמים קלים במטרה להרחיב את מעגל הקונים. הכל "קל" - סם קל, עבריינות קלה, רווחים קלים. קפיצה קטנה נוספת מעבירה את המשתמש לסמים קשים יותר...
תיאור זה מזכיר בדגם הכללי שלו וברבים מפרטיו את "בן סורר ומורה" (דברים כא). חז"ל (סנהדרין עא א) נחלקו האם אי פעם נידון "בן סורר ומורה" בבית דין. ר' יונתן אומר: "אני ראיתיו וישבתי על קברו". אבל יש דעה הטוענת "שלא היה ולא עתיד להיות", אם מפני רחוק מאוד שיתמלאו כל התנאים שהתורה קבעה כדי להתחייב בעונש (דמיון חיצוני מלא בין ההורים - בקול, מראה וגובה), ואם מפני שקשה להעלות על הדעת שהורים ימסרו את בנם לסקילה בגלל שהוא אכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין. אם בן סורר ומורה "לא היה ולא עתיד להיות" לשם מה נכתבה פרשה זו בתורה? עונים חז"ל: "דרוש וקבל שכר". פירש המהרש"א ש"דרוש וקבל שכר" הכוונה שההורים "ידרשו" את פרשתנו, ילמדו אותה היטיב ויסיקו ממנה הדרכות חינוכיות. כך שגם אם ההורים לא ירהיבו עוז למסור את בנם הסורר לבית הדין, בכל אופן לא יגלו יחס סלחני כלפיו ולא יחפו עליו אלא ייסרו אותו ויוכיחו אותו, ועל כך יקבלו "שכר".
גם אם "בן סורר" לא היה ולא עתיד להיות, הרעיון המרכזי שלו הוא רלוונטי מאוד. מיהו "בן סורר ומורה"? בן סורר ומורה הוא נער הגונב מהוריו מעט בשר ומעט יין. מדוע הוא נענש בחומרה רבה? השיבו חז"ל שהוא נענש על שם סופו, "הגיעה תורה לסוף דעתו. סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו (= מה שהורגל בו) ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות" (רש"י ע"פ סנהדרין עב א). לעומת הנטייה הסלחנית להתמקד בתופעה עצמה (נטילת מעט מצרכי מזון מההורים ללא בקשת רשות) ולהקל בחומרתה, ביקשו חז"ל שנביט קדימה ונתבונן כיצד עבריינות קלה מתפתחת לעבריינות קשה. הירידה "לסוף דעתו" של הבן, כלומר, לתהליך השלילי ההולך ומתפתח, זהו המסר החינוכי שאותה ביקשה התורה ש"נדרוש" מפרשת "בן סורר". מי שיישם אותו "יקבל שכר" בהצלחת חינוך בניו.
התהליך של שקיעת "בן סורר ומורה" לתוך העבריינות זהה לגמרי לתהליך שעובר מי שמכור לסם. לאחר שהוא בזבז את כל חסכונותיו, הוא גונב כספים ממשפחתו כדי לממן את "לימודו", את מנת הסם יומית שלו. אחר כך מחפש מקורות מימון נוספים, וסופו ללסטם את הבריות. תחילתו בסם קל וסופו בסם קשה.
הרמב"ם (מו"נ ח"ג לג) כותב ש"בן סורר ומורה" נענש על שם סופו, "בטרם יחמיר ענינו ויאבד רבים ויקלקל תכונות צדיקים...". הרמב"ם מתאר חשש כפול: א. "יחמיר ענינו", כלומר: ילך ויתדרדר. ב. יקלקל את סביבתו, ידביק אחרים בעבריינות. כך דרכו של עבריין שהוא מכניס אחרים למעגל העבריינות ומגבש יחד איתם "קבוצת תמיכה". כך גם נוהג המעשן סמים, המשדל אחרים לעשן יחד איתו.
לכן, אין כל מקום לחלוקה בין סם קל לסם קשה, ואין לגלות יחס סלחני כלפי העישון של סם קל.
יש המבקשים לפתור את הבעיה על ידי שינוי בחקיקה ומתן היתר חוקי להשתמש בסם קל. לטענתם, העישון של סמים קלים הוא תופעה נפוצה, והצלחתה של המשטרה למגר אותה היא מאוד חלקית. אלפי בני נוער עוברים על החוק, מתעמתים בסתר איתו ונכנסים למעגל ה"עבריינים". מתן היתר רשמי לעשן סם קל, ימחק אלפי בני נוער מרשימת העבריינים.
גישה זו היא תמוהה. היא מבקשת לטהר את השרץ ולהכשירו באמצעות חקיקה. במקום להילחם בהתמדה נגד הרע היא מבקשת להעניק לו לגיטימציה ולהשלים איתו. היא מניחה שאם נסלול דרך כשירה לעישון סמים, יפחת העימות עם רשויות החוק. גישה זו איננה לוקחת בחשבון את התופעות הנלוות לשימוש בסמים, כגון הנטל הכבד למימון רכישת סם המדרדר נערים רבים לעבריינות, והיא שוכחת שהשימוש בסמים הוא חלק מביטויי המרדנות של הנוער נגד המסרים התרבותיים המאופקים של החברה. מי שמתיר את השימוש בסם קל, ימצא את עצמו תוך זמן קצר נלחם נגד שימוש בהיקף דומה של סמים קשים. אם נתיר לבנים לגנוב תרטימר בשר וחצי לוג יין, לא תעלם תופעת "בן סורר ומורה". כבר יימצא בן שיגנוב מנה כפולה, בגלל תאוותנותו היתירה או בגלל מרד בהוריו. המלחמה ברע היא ארוכה. היא איננה מוכרעת על ידי מבצעי בזק אלא על ידי עבודה מתמדת המשלבת חקיקה נכונה וחינוך שיטתי.