אם אין תורה ...

פעולה מספר 13:

אם אין תורה...

פעולה לשבטים מעפילים- הרא"ה על הערך הגדול בלימוד תורה.

רקע:

לימוד תורה הוא ערך יסוד בחיינו. כולנו יודעים את חשיבותו, אך מיעוטנו מצליחים לקבוע עיתים קבועות ללימוד תורה.

ומה הקשר לחוברת כולה אתם שואלים?! איך אפשר למלא כוס אם אתה הבקבוק ריק?!

אי אפשר. כבר עמדנו על הנקודה המיוחדת שאם רוצים לתת- צריך לתת ממה שיש לי. וככל שהאדם מתמלא באור תורה כך זה ממלא אותו במוטיבציה לתת לאחר.

ולכן לנו חשוב כל-כך להתמלא בתורה. ועל כך נעסוק בפעולתנו.

מטרת הפעולה:

החניך יבין כי חשוב וצריך להקדיש זמן ללימוד תורה ושהכדור בידיים שלנו.

מהלך הפעולה:

שלב א'- חלומות שחלמתי...

המדריך יפזר ברצפת החדר כרטיסיות (נספח מס' 1) על כל כרטיס כתוב מעשה שונה.

על כל חניך לבחור כרטיס אחד שמבטא דבר שחלם לעשות בחייו .

כמובן שכדאי ורצוי להוסיף עוד כרטיסיות ע"פ תחומי ההתעניינות של חניכיך.

לאחר מספר דקות המדריך יכנס את החניכים בחזרה למליאה, המדריך יערוך סבב בין החניכים ועל כל חניך לספר לחברי השבט באיזה כרטיס בחר או ליתר דיוק מה חלם לעשות וזה לא ממש יצא לפועל.

שלב ב'- בחזרה למליאה

המדריך יעלה לדיון את הנקודות הבאות:

$ מדוע רב החלומות שלנו קשורים בדברים גשמיים ופחות ברוחניים?!

$ מדוע ישנם דברים שאנו רוצים לעשות והם נשארים רק בגדר חלום?

$ מה מונע מאתנו להגשים את החלום?

$ אם הרצונות כל-כך חשובים לנו מדוע אנו לא מצליחים להתגבר על הקשיים?

שלב ג'- העני, העשיר והרשע

המדריך יספר לחניכים את הסיפור "העני העשיר והרשע" (נספח מס' 2)

מהאגדה הזו אנו למדים שני דברים חשובים:

הראשון: שאין תירוצים! מי שבאמת רוצה ללמוד תורה יתגבר על בעיות של פרנסה (כהלל) ובעיות של עיסוקים אחרים (כר' אלעזר) וגם על יצר התוקף בדרכים שונות (כיוסף).

ואם תגידו- אלה אינם דוגמא, הם גדולי ישראל, למסירות נפש כזו רק מעטים ביותר יכולים להגיע, ולא אנשים פשוטים כמונו...

נענה- (וזה הדבר השני שראוי ללמוד מכאן) הדרישה לעמידה בנסיון הזה מופנית לכל אדם. המדרש בפירוש אומר: "עני עשיר ורשע באו לדין..." כל אדם יכול לעמוד בנסיון הזה, בדיוק כמו שעמדו בו הלל, ר' אלעזר ויוסף. גם הם היו בני אדם פשוטים, ובזכות מאבקם האישי לעמוד בנסיון הפכו לגדולי ישראל.

כל אחד מאיתנו יכול לעשות זאת- כל אחד מאיתנו נדרש לעשות זאת!

סיכום: בשלב הראשון והשני של הפעולה ראינו שלכל אחד ואחד מאתנו יש חלומות, ערכים, מטרות, שאיפות שברצוננו לממש בחיינו. כל אחד לעצמו יודע שהם חשובים, משמעותיים, שחייו יראו אחרת לגמרי אם יעשה אותם, ובכל זאת- הוא לא מצליח להתמיד בעשייתם.

ניסינו להבין מדוע?

התירוצים שלנו לעצמנו רבים:

- "לא היה לי זמן להשקיע"

- "זה לא היה מספיק מעניין"

- "המורה גרוע"

"היה קשה"

- "זה לא מתאים לי"

- "היו לי דברים יותר חשובים לעשות"

וכדומה....

אך האם הם התירוצים שלנו רציניים ומצדיקים את דחיית או אפילו נטישת החלום?

בשלב השלישי ראינו שמי שבאמת רוצה משהו מתגבר על הבעיות שבדרך וכמו שאומרים

"אין לא יכול יש לא רוצה"... על כל אחד ואחד מאתנו מוטלת החובה למלא את שאיפותיו וחלומותיו בכלל ואת מצוות לימוד תורה בפרט, שלעיתים קרובות נדחקת לפינה.

אנו צריכים לזכור ולהזכיר לעמנו שהתורה היא ערך חשוב בחיינו המקרינה על שאר ערכי החיים הסובבים אותנו ברגע שנבסס את לימוד התורה ונשקיע בו קצת יותר גם הערכים האחרים וחיינו בכלל ייראו אחרת.

לעיתים לימוד תורה הוא קשה וכרוך במאמץ רב, אך עם הזמן- הלימוד מחזק, מעודד וכאילו מרפא את האנשים במקום להיות קשה הוא הופך לנקודת האור במהלך היום.

שנזכה....

גם בלימוד תורה

צריכים בחינת הסתפקות.

כי לפעמים מבלבל את האדם

מה שרוצה ללמוד יותר מדי,

שרואה שיש הרבה ללמוד,

ורוצה ללמוד את כל התורה

על רגל אחת.

ומחמת זה מתבלבל מאוד.

ולפעמים מתבטל על ידי זה

ואינו לומד כלל.

על כן צריך שגם בלימוד תורה

תהיה לו בחינת הסתפקות

כי "לא עליך המלאכה לגמור"

(ליקוטי מוהר"ן נ"ד, ג').

קטע טוב הקשור באופן ישיר לפעולה:

"אור התורה במחנה טרזיינשטאט"

ע"פ: "מארגן- ז'ורנאל 24.9.1945.

כל אחד מאיתנו, התכונן כמובן בכל יום, בכל שעה, בכל רגע ללכת בדרך האחרונה. איש לא ידע למתי יקבעו הרוצחים את מועד החיסול. ומה עשו יהודים? האם ישבו ובכו? לא! הם גילו כוח בלתי אנושי, בלתי רגיל, בהתאספם בחשכת הלילה בעליית הגג לשם לימוד, לשם השתתפות בשיעורים בענייני- יהדות, והרצאות על בעיות הנצח, העומדות מעל שכל אנוש.

ההתכנסות בלילה בעליית גג, לא זו בלבד שהייתה כרוכה בכנת חיים, בהיגלות הדבר ע"יי הנאצים, אלא הייתה בכך סכנה נוספת, האנשים עסקו בשעות היום בעבודת פרך איומה, והרי לאחר העבודה המפרכת נזקקו למנוחה, ואילו הישיבה בשעות הלילה, בהאזינם לשיעורים ולהרצאות, עשויה להחליש עוד יותר את גופם. אולם, עד כמה שהדבר גם נשמע מוזר, האמת היא- שה"זריקות הרוחניות" הללו, השיעורים והדרשות בעליית הגג לא רק שלא החלישו את היהודים, אלא להפך: היהודים נתאוששו ונתחזקו, נוספו להם כוחות חדשים כדי לעמוד בצרות. לעולם לא אשכח את האסיפות האלה. רגילים היינו להתכנס בחושך, כמנהג האנוסים. להדליק שם נר, ואפילו גפרור, עשוי היה לגרום לאסון.

ובכל זאת, בתוך החשיכה, הרגשתי באור. מעין אור עילאי זרח מפניהם של היהודים, שנתכנסו בעליות הגג בטרזיינשטאט, שעה שדיברו בפניהם על בעיות רוחניות, על בעיות הנצח, על ריבון העולמים, על היהודים והעולם, על נצח ישראל...

הרגשתי באור החדר הבלתי מואר- באור של תורה.

ואם הייתי שואל פעם למחרת את אחד ממאזיני, אם אין זה עוול, שאנשים הנאלצים לעבוד עבודת פרך, יושבים בשעות הלילה המאוחרות, לשם לימוד ושמיעת הרצאות, היה משיב לי: "טעות בידך, דר' בק, אין השיעורים מחלישים אותנו, אלא להיפך- הם מחזקים את כוחנו, ולא רק בתחום הרוח, אלא הם מחשלים את כוחנו, כדי להתגבר על הצרות.

לא פעם הייתי מתבונן בקהל שלי. לא ראיתי את פניהם, אך ראיתי אור רוחני גדול!

(מזכרונותיו של הרב ליאו בק, מראשי יהדות גרמניה, שעל אף זקנותו עמד באורח פלאי בסבל של מחנה טרזיינשטאט. נפטר בשנת תשי"ז.)

נספח מספר 1:

ללמוד ציור

להיות בלרינה בבלט

לגלות גילוי מדעי

להשיג שיא ספורטיבי

להתנדב במד"א

להיות אלוף ג'ודו

לנגן בתזמורת

להקים מערכת עיתון

ל"אמץ" ילד עולה

להגיע להקבצה א' במתמטיקה

לסיים את הש"ס

לעשות פליק- פלאק בהתעמלות

להיות בוועדת כיתה

להצליח בחידון הארצי

להיות קצין בסיירת.

לטוס כנציג משלחת ישראל לחו"ל

נספח מספר 2:

"העני העשיר והרשע"/ ספר האגדה.

שנו רבותינו: עני עשיר ורשע באו לדין. לעני אומרין לו: "מפני מה לא עסקת בתורה?" אם אומר: "עני הייתי וטרוד במזונותי" אומרים לו: "כלום עני היית יותר מהלל?..."

עשיר, אומרים לו: "מפני מה לא עסקת בתורה?" אם אומר: "עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי" אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מר' אלעזר בן חרסום?"

אמרו עליו על ר' אלעזר בן חרסום, שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום היה נוטל נ"ע של קמח על כתפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמד תורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא. אמר להם: בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמד תורה. אמרו לו: חיי ר' אלעזר בן חרסום, שאין אנו מניחים אותך. הלך נתן להם ממון הרבה, כדי שיניחו אותו, ומימיו לא הלך וראה אותם, אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה.

רשע מה אומרים לו: "מפני מה לא עסקת בתורה?" אם אומר: "נאה הייתי, וטרוד ביצרי הייתי" אומרים לו: "כלום נאה היית וטרוד ביצרך יותר מיוסף הצדיק?"

אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית. בגדים שלבשה לו ערבית, לא לבשה לו שחרית. אמרה לו: "השמע לי". אמר לה: "לא". אמרה לו: "הריני חובשתך בבית האסורים". אמר לה: "ה' מתיר אסורים". –"הריני כופפת את קומתך" –"ה' זוקף כפופים". –"הריני מסמאת את עיניך" –"ה' פוקח עיוורים". נתנה לו אלף כיכר כסף ולא רצה לשמוע אליה.

נמצא הלל מחייב את העניים, ר' אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים.

(יומא לח: ע"י).