נתייחס לפיל שבחדר: לא אהבתי את המיצג המחאתי של שלומי שבן נגד ממשלת הימין, ואין בו שום אומץ. "אם אתה נמנה עם חטיבה פוליטית-אינטלקטואלית-פוליטית מסוימת", כתב אדם ברוך כבר בשנת 1975, "אינך יכול אלא להגיב באופן מסוים. 'נועז ואמיץ' ככל שתהיה בתגובתך, היא אינה אלא וריאציה על 'נקודת מוצא', שסביבתך סיפקה לך ולאורכה תתמוך בך. ובשלב מסוים של הפגנת 'אומץ לשוני מרהיב' חוזר ונשנה, תהפוך לבדיחה תת-אינטליגנטית". ברוך מתייחס לאמנים ואנשי תרבות שמהדהדים מסרים שנוחים לסביבתם, ובתמורה הסביבה מעניקה להם כינויי גבורה ואומץ.
-
עוד באותו נושאמבית ספר למוזיקה לבמה הגדולה: אורי כלטוב משיק קריירה מבטיחה וסינגל בכורה
20/02/23 16:57
מחאה מעודנת אבל עדיין חלולה
זוהי תחושתי אחרי האקט של שבן בהשקת אלבומו החדש "בית פתוח חלק א'". נזכיר. לפני כחודש התקיימה הופעת ההשקה הראשונה של שבן והיא כללה מיצג מחאתי שכלל את הקרנת מגילת העצמאות ירויה בשלוש יריות, על רקע קריאתו של איתן הבר "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", כשלבמה התגלגל פסנתר שחור עטוף בדגל ישראל עם פרחי הלוויה. אחרי מגילת העצמאות הוקרנו גם תמונותיהם של השרים בן גביר, סמוטריץ', קרעי, רגב, לוין וראש הממשלה נתניהו.
שלומי שבן בהופעה | צילום: ליאור כתר
בהופעה השנייה, בה הייתי, נשמטו תמונותיהם של הפוליטיקאים ושבן פצח במונולוג. "יש אנשים שלא מסכימים עם הדעות שמובעות דרך שיר או בדרך אמנותית אחרת. חשוב לי להגיד לכם שהשירים האלה, הדעות האלו, הם לא צווי הרחקה וגירוש למי שלא מסכים איתי", הוא אמר. "הרבה מהאנשים שמופיעים כאן הערב לא מסכימים איתי, אבל עדיין זו זכותי להביע את הדעה הזאת", הוסיף ושיגר לחלל את תקוותו שלא לשיר רק לאנשים שחושבים כמותו.
ביתו הפתוח של שלומי שבן
פוליטיקה בצד. ההופעה בנויה ומופקת לעילא, כיאה לרף העליון של ההופעות בישראל. היא נפתחת עם שבן בקצה השמאלי של הבמה החשוכה בשיר "אל תתעלמי ממני". השיר מסמן גבולות גזרה: "אני כותב את השורות מבטן של ספינה טרופה", שר שבן, "בחשכה מוחלטת ובדעה צלולה", כשמאחוריו מופיע וידאו-ארט עוצר נשימה של גלים מתנפצים.
לאט לאט, עם המשך הערב, יעלו וירדו מהבמה שורה ארוכה של מוזיקאים מהשורה הראשונה. מאיה בלזיצמן, עוזי רמירז, מעיין ליניק, שולי רנד, רביד פלוטניק, נטע אלקייים, אסף תלמודי ותמיר מוסקט יצדיקו את שמו של האלבום, "בית פתוח", שאליו נכנסים סגנונות מוזיקליים רבים ואורחים בתדירות גבוהה.
שלומי שבן עם שולי רנד | צילום: ליאור כתר
הדילמה הגדולה
ההייפ הציבורי סביב "כנען (12 מרגלים)" היה מוגזם בעיניי, אבל בהופעה הוא מכיל רגע מרגש כאשר מעיין ליניק שרה את הניגון "צמאה" שמסומפל בשיר. אותי תפס "מאני טיים", הסינגל שקדם ל"כנען", בו שבן משרטט רחוב זרוע עגלות ואת הלחץ האישי שאופף אותו. השורה המהממת "אמא שלך שוב על הקו, זה לא בדיוק מתאים עכשיו, אתה כותב לה עוד חמש דקות - נזכר בזה אחרי יומיים" מזכירה לכל אחד את הדחיינות שלו.
בהמשך שבן מדלג בין שירים נבחרים בקריירה ומכשף את הקהל. דווקא הביצוע שלו ל"שגר פגר" של הבילויים היה בין החזקים בהופעה. שבן לבדו, בכמעט-קרב מול הפסנתר, סוחף איתו את הקהל הקלות אופיינית וממלא בפרסונה שלו אולם שלם. זו אולי הדילמה הגדולה של שבן: הוא פותח את הבית, אבל החוזקה העיקרית שלו היא דווקא הסגירה. אולי בחלק ב'.