תהליך הגאולה והיסורים

שלום לכן,
קראתי את מכתבכן - מכתב קשה וקורע לב, לראות באילו התמודדויות אנשים צריכים לעמוד כיום, ואפילו בני נוער צעירים. שאלתכן היא שאלה גדולה, שיש הרבה מה לברר בה, ומכתב אחד או אפילו כמה מכתבים אינם מספיקים. לכן, אשתדל לכתוב לכן כמה קווים למחשבה, אבל אתן צריכות להמשיך את הבירור של השאלה עם מורים, הורים וסתם חברים, לבקש מהמדריכה בסניף שתעביר על זה פעולות או מהמורה שתעביר על זה שיעור, ללמוד על כך בספרים וכדו'.
השאלה שאתן מעלות אינה רק שאלה שלכן, אלא היא מטרידה את כל הציבור בארץ. כל הארץ רועשת על מה שקורה כאן בתקופה האחרונה. אך כמובן שאתם ביש"ע ה"סיירת" שלנו, ולכן אצלכן זה הרבה יותר כואב והרבה יותר מרגישים את הדברים, כפי שרואים ממכתבכן.
אך קודם כל, אני רוצה להגיד לכם יישר כח. אצל הרבה אנשים, ואפילו מבוגרים, מתעוררות לפעמים שאלות, אך הם מתביישים לשאול, לא מגלים לאף אחד שיש להם שאלה, וכך השאלה הורסת אותם מבפנים! זה חמור מאד. אנחנו שואלים לא מפני שאנחנו כופרים, חלילה, ההיפך הוא הנכון! אנחנו שואלים דווקא מפני שאנחנו מאמינים, ואנחנו רוצים לברר את אמונתנו, בשכל וברגש. אנו שואלים דוקא מפני שאנו יודעים שיש תשובות, שישנה אמת גדולה שאנו משתדלים להתחבר אליה. אברהם אבינו, אבי המאמינים, לא נרתע מלשאול את השאלות הנוקבות ביותר: "האף תספה צדיק עם רשע?", "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?", ודוקא אמונתו הגדולה באלוהים צדיק וישר שאינו עושה עוול, היא שהביאה אותו לשאול את השאלות הללו.
אבל לפני שאנחנו שואלים שאלה על הקב"ה צריך לדעת איך שואלים. יש צורך בענווה. למה הכוונה?
האדם הגאוותן חושב שהוא חייב להבין הכל ושהוא יכול להבין הכל, ואם יש משהו שהוא לא מבין- זאת בעיה וקושיה על הקב"ה. אבל אנחנו, כשאנחנו שואלים, אנו צריכים לדעת שאיננו מסוגלים להבין את הכל. אנו יצורי אנוש הכבולים לזמן, למקום ולשכל המוגבל. לעינינו מתגלה רק נתח זעיר מן המציאות ומן התמונה כולה.
לפעמים, אנחנו קולטים פרט אחד מההיסטוריה ואיננו רואים את התמונה הכוללת, ולכן יש לנו קושיות. אם היינו רואים את כלל ההיסטוריה, ומכלול השיקולים היו עומדים לנגד עינינו יתכן שכל הקושיות היו נעלמות. ניתן שני משלים להבהרת העניין: נתאר לעצמנו צייר העומד לפני נוף מרהיב ביופיו, ומצייר אותו. עומד מישהו מהצד ורואה אותו מצייר בצבע שחור, כך הוא מתחיל, והוא לא מבין, זה נראה לו סתם קשקוש מכוער, איך מהשחור הזה מציירים נוף?! והוא צועק על הצייר: "אתה הורס את הכל! הציור הזה יהיה ציור מכוער!". אבל לאחר שנגמרה התמונה, פתאום הוא רואה הכל ביחד ומתברר לו שהשחור הזה היה רקע לכל הציור, ואיך דוקא הוא תרם ליופי של הציור. כך גם אצלינו . אנחנו רואים חלק מהמציאות ולכן יש לנו קושיות, ולפעמים זה נראה אפילו "מכוער", אך הסיבה היא שההתבוננות שלנו היא חלקית.
ומשל שני. פעם הגיע אורח לבית כנסת והנה הוא רואה את הגבאי מעלה לתורה אדם פשוט בעוד שבבית הכנסת היו אנשים יותר חשובים ומכובדים. החליט האורח שהגבאי הזה איננו מבין דבר בעליה לתורה. בתום התפילה שאלו לפשר הדבר והגבאי הסביר לו שחשובי הקהל עלו כבר בשבוע שעבר ולפני שבועיים, ואדם פשוט זה הייתה לו השבת שבת חתן ועל כן הוא עלה לתורה. מי שמבקר שבת אחת בבית הכנסת, אורח זר, לפעמים באמת יש לו קושיות. גם מי שמבקר בעולם בסך הכל שבעים שנה, ורואה רק חלק מהדברים, לא יכול להבין הכל.
ובכלל, תמיד צריך לזכור, שכאשר אנו עוסקים בדרכי הנהגת ה' את העולם נכונים דברי הנביא ישעיה :"כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי נאום ה'. כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם". דרכי הנהגת ה' את העולם ומחשבותיו גבהו מהשגתנו. אנו אומרים בתפילה, במזמורים של פסוקי דזמרא: "ולתבונתו אין מספר" – המחשבה האלוקית איננה כמו שלנו אלא שהיא גדולה יותר מבחינה כמותית, היא אין סופית, "אין מספר".
אז אם כך, האם כל השאלה לא נכונה? לא! רק צריך לדעת שהשאלה שעלינו לשאול איננה "למה ה' עשה כך ולא אחרת?", זו שאלה ששיכת אל רבש"ע. אנו צריכים לשאול מה הקב"ה רוצה מאתנו, מה אנחנו יכולים ללמוד מהמאורעות האחרונים, לאן זה מוביל מבחינתנו לפי מה שאנחנו רואים, מה תפקידנו בכל המהלך הזה .
עם ישראל איננו עם כשאר העמים. אנו עם מיוחד עם מגמות גדולות ושליחות גדולה, כדברי הרב קוק: "ארוכים הם חיינו וארוכים הם על כן דרכנו". יש לעם ישראל חיים ארוכים, הוא לא נולד היום, הוא בא ממעמד הר סיני, ונושא בשורה גדולה לעולם כולו. עם ישראל הוא עוד טרם שנברא העולם (ככתוב במדרש) , כי הוא צריך להוביל את העולם, ולכן יש לנו "דרכים ארוכות", ולפעמים מסובכות ומורכבות. יש עמים עם מגמות יותר קטנות ולכן קצרה דרכם. לנו יש דרכים ארוכות של למעלה מ- 3000 שנה, דרכים שכל מגמתם לתרום לאנושות, ולהביא את הטוב האלוקי לעולם כולו.
"ובשביל כך גדולות הן צרותינו" (אורות, עמ' נ"ה) – בגלל התפקיד הגדול שלנו, העולם כולו והאנושות כולה לא תעזוב אותנו עד שניתן לה את מה שאנו אמורים לתת לה, עד שנגלה את התוכן הפנימי של העולם. אנחנו רואים איך עיני כל העולם נשואות אל הארץ הזאת ואל העם הזה, למרות קוטנו, בגלל גודלו הפנימי ובגלל תפקידו.
אולם "גדולות הן נחמותיו" (שם) גם כן, הטוב שנביא לעולם אחר כך הוא טוב גדול כל כך, גאולה, בית מקדש, נבואה ותורה. על הפסוק: "שמחנו כימות עיניתנו" – אומר הבן איש חי שכשם שצרותינו גדולות כך גם שמחתנו. יש כאן השוואה, מפני שהגלות גדולה כל כך אף הגאולה תהיה כזו. לא רק בתור שכר, אלא מפני שתפקידנו גדול יש תביעה גדולה מאתנו. וכשאיננו ממלאים אותו, ממילא באות עלינו צרות גדולות, וכשנמלא אותו יבואו נחמות גדולות.
כעת נבין מדוע עם ישראל ברוב שנותיו לא היה לו "רוב טובה בעולם הזה", כי תפקידו של עם ישראל לא מסתכם בתפקיד חומרי בעולם הזה אלא אף בתפקיד נשמתי, תפקיד של הנשמה ושל הרוח ועל כן לא היה לעם ישראל לאורך שנותיו רוב טובה חומרית(עיין עוד "נצח ישראל" למהר"ל פרקים ט"ז-י"ח).
כשאנחנו מתבוננים אחורה על בנין הארץ, אנו רואים שעם ישראל תמיד היה בנוי על מסירות נפש. עוד מתקופת אברהם אבינו שעקד את בנו, אחר כך במשך זמן היותנו במדבר: "לכתך אחרי במדבר…", גם בתקופת הגלות ב"דורות של שמד" דרך מסירות הנפש של תלמידי הגר"א (עיין הקדמת "פאת השולחן"), שהקריבו בנים תמימים וטובים כדי לבנות את הארץ, והחלוצים שהקריבו את נפשם, ועד למסירות הנפש של חיילנו והמתיישבים היום בכל שטחי ארץ ישראל. כך עם ישראל בונה את ארצו. זה מה שהוביל את עם ישראל בעבר וזה מה שאנו רואים היום בכם, בני הישובים, המובילים כיום את עם ישראל ומהווים את עמוד הענן ההולך לפני המחנה.

ברצוני להוסיף כמה מילים לגבי תקופתינו. אתן שואלות האם לגאולה הזו התפללנו? האם כך צפו חז"ל שתראה תקופת הגאולה?
אנו נמצאים בתקופה שמוגדרת "עקבתא דמשיחא", העקבות של המשיח, התקופה המקדימה לימי המשיח עצמם. כאשר המשנה בסוף מסכת סוטה מתארת לנו, כבר לפני אלפי שנים, כיצד אמורה להיראות תקופתנו היא אומרת שיהיו משברים קשים מאוד בכל תחומי החיים: בתחום הפוליטי, ביחס לשלטון, בתחום מערכת המשפט - חוסר אמון גמור, בתחום היחסים בין אדם לחבירו: בין ילדים להוריהם, בין הדור הצעיר לדור המבוגר וכדומה, וגם בתחום הבטחוני מדיני - פני הדור כפני הכלב. הסיום של המשנה: ואנו אין לנו אלא להישען על אבינו שבשמיים. ופירש זאת הרב צבי יהודה הכהן קוק שזוהי הקללה הגרועה מכולם - תחושה של חוסר אונים, תסכול, ייאוש, חוסר ידיעה מה יהיה בעתיד הקרוב והרחוק, חוסר יכולת לפעול מבחינה אמיתית, עד כדי כך שלא נותר לאנשים מה לעשות ורק תולים עיניהם לאבינו שבשמים.
חז"ל אומרים (במסכת סנהדרין פרק חלק) "אין בן דוד בא אלא עד שיתייאשו מן הגאולה". ובאמת מדוע יבוא בן דוד רק כאשר יתייאשו מן הגאולה. שאלה נוספת שמצטרפת לזה היא מה שכתבתן "שארץ ישראל נקנית בייסורים" באמת מדוע צריכים לקנות דבר כל כך חשוב בייסורים.
אלא שכאן צריך להבין את אחד מהדרכים שהקב"ה פועל בהם: כאשר אדם מעוניין לקנות חפץ קטן כגון עט או עיפרון, הוא מכניס ידו לארנקו ומוציא כסף וקונה בלא שום מאמץ מיוחד. כאשר הוא מעוניין לקנות חפץ גדול כגון רכב חדש או דירה חדשה, הרי הוא צריך להתאמץ הרבה יותר, הוא צריך לחסוך כסף במשך זמן רב, ובזמן שחוסך יש לו פחות כסף להשתמש לצרכים אחרים, הוא גם צריך לקחת הלואות גדולות מאוד שגורמות לו להרבה מאוד כאבי ראש ומסלול ייסורים קשה מאוד עד שמגיע למטרתו הסופית.
כלומר ככל שהמטרה שאנו שואפים להגיע אליה "גדולה יותר" רק הדרך להגיע לאותה מטרה כרוכה במאמץ גדול יותר וביותר ייסורים, ולכן דוקא ארץ ישראל נקנית בייסורים גדולים, כיון שזו מטרה גדולה ועצומה לכל עם ישראל (וגם לעולם כולו), ואפילו לאלו שיושבים בגלות ויודעים שקיימת מדינת ישראל, ובכל עת צרה הם יוכלו להיעזר בה.
לכן גם "בן דוד לא יבא אלא עד שיתייאשו מן הגאולה", כלומר עד המצב יהיה כל כך מייאש ומתסכל - זהו הסימן הברור שאנו עומדים לפני המטרה הגדולה שקרויה בן דוד. וככל שהלילה יותר מחשיך ומאפיל אנו יודעים שמתקרב רגע עלות השחר וזריחת השמש.
ביחס לשאלה האישית של הפחד הפרטי של כל אחד מאתנו: דוד המלך אומר במזמור כ"ז בתהילים "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עימדי" מדוע דוד המלך לא מפחד כאשר הוא הולך בגיא צלמות - הרי זה מקום שהצל של המוות מרחף בו ומטיל את אימתו על כל מי שעובר שם, ובכל אופן דוד לא פוחד, מדוע? כי אתה עמדי!
דוד המלך רומז לנו את אחד מיסודות האמונה הגדולים: גם כאשר אדם נמצא בגיא צלמות ידע שהקב"ה משגיח על כל אחד ואחד באופן אישי ופרטי. ולא ייתכן שמישהו יפגע "סתם" בלא ידיעתו של הקב"ה. אין אנו יודעים מדוע אדם פלוני דוקא נפגע בפיגוע, וחברו שעמד לידו לא נפגע. כמו שאיננו יודעים מדוע בתאונת דרכים אדם שישב מצד ימין ברכב נפגע, וחברו לידו לא נפגע. אבל בטוחים אנו "באמונה שלימה שהקב"ה מצוי ומשגיח" (מתוך י"ג העיקרים שלאחר התפילה) ולכן נאמר גם אנו מתוך ביטחון בד': " גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע".
ומובטחים אנו מבעל הנחמות שדוקא הקשיים של התקופה הזו יובילו אותנו, באופן לאומי ובאופן אישי, לתקופה טובה יותר וגדולה יותר. זכינו לראות בדור האחרון ניסים גדולים של הקמת מדינת ישראל והתמודדותה בהצלחה עם 200 מליון ערבים שמנסים להשמידה ללא הרף ואינם מצליחים. ראינו בעינינו קיבוץ גלויות מכל קצוות תבל, מרוסיה, מתימן , מאתיופיה, כדברי הנביא" אביא בנייך מרחוק ובנותייך מקצה הארץ". אנו רואים את א"י פורחת לעינינו. הצלחנו בחמישים שנה להקים כאן מדינה משגשגת בכל התחומים למרות קשיים עצומים שעמדו בפנינו, והמלאכה עוד רק בתחילתה.
חזקו ואמצו, ביחד נתעצם באמונה וגבורה, ויהי רצון שנזכה לראות בקרוב ישועות גדולות.
שלכם
גולן ואפרים, חברים מקשיבים