שינוי יעוד הצדקה

א. אדם המקבל קופת צדקה לביתו הריהו כמקנה מקום הקופה לבעל הקופה. ולפיכך בזמן ששם כסף בתוך הקופה זכה בעל הקופה בכסף שבה, שהרי מקום הקופה כביכול מוקנה לו וזה נקרא חצירו, וחצירו של אדם קונה לו ואפילו שלא מדעתו.

ולפיכך אם שם כסף בקופה, זכה בעל הקופה בכסף, וכמו-כן מי שהתחייב בפיו ואמר שיתן צדקה למוסד פלוני - דיבורו מחייבו אף-על-פי שלא נתן עדיין את הכסף. ואולם, מאחר שלפעמים שמים קופות צדקה בבית של אנשים ולא באים בעלי הקופות לרוקן אותם, תלוי מה סוכם בהתחלה. אם האדם התחייב לשלוח את הכסף בעצמו - חייב לשלוח. אך אם לא הבטיח שישלח אלא אמר בעל הקופה שהוא יבוא לרוקן, מן הדין אינו חייב לשלוח, אך מצד שני אסור לו לרוקן את הקופה בלא רשות בעלים.

לפיכך ישלח מכתב לאותו מוסד ויבקש שיבואו לרוקן את הקופה ויציין במכתבו שאם לא יבואו תוך זמן סביר יעביר את הכסף למוסד אחר. ואם אכן לא יבואו והקופה התמלאה וזה מפריע לו, יכול להעביר את הכסף למוסד דומה לשל בעל הקופה.


ב. בענין חולה שהבריא. עשו מגביות לחולה פלוני לצורך ניתוח וכדומה, ואדם נדב סכום כסף ועדיין לא שילם, וכשבא לשלם נודע לו שהחולה הבריא ולא זקוק לכסף או חלילה, ל"ע, החולה נפטר. יש להבחין בין מקרים שונים:

1. אם בזמן שנדב הבריא כבר החולה והוא לא ידע שלא זקוקים לכסף - הנדר הוא נדר טעות.


2. אם בזמן שנדב, החולה היה חולה והיו זקוקים לכסף:

* אם לא הזכירו את שם החולה כשעשו מגבית - יתן עבור חולה אחר.

* אם הוזכר השם והחולה הבריא - יתנו לחולה אחר.

* אם הוזכר שם החולה ונפטר ממחלתו - יתנו את הכסף לקרוביו.

כללים אלו חלים גם על מי שנדר לצום לרפואת חולה, אם התחייב לצום ובאותו זמן החולה היה בריא והוא לא ידע - לא צריך לצום. ואם לא כן - חייב לצום.

וה' יתברך ישלח דברו וירפא כל חולי עמו ישראל.