''שהחיינו'' ב''בין המצרים''

א. על עצם ברכת "שהחיינו" ב"בין המצרים" אם מותר לברך או אסור לברך, כתב מרן בשולחן ערוך (תקנ"א י"ז) "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בבין המצרים על פרי או על מלבוש". ונחלקו הפוסקים האחרונים אם זו חומרא יתירה בלבד או מנהג טוב. דעת הגאון (ביאור הגר"א, שם) "חומרא יתירא היא" אך לדעת האר"י ז"ל זהו מנהג טוב. ועד כדי כך שלדעתו אפילו בשבתות שבינתיים לא אומרים שהחיינו.

אמנם בט"ז כתב אחרת וכן המשנה ברורה (שם, ס"ק צ"ח) הקל בברכה זו בשבת, ואולם מפשט דברי מרן שלא חילק בין שבת ליום חול משמע שגם בשבת לא מברכים.


מה יהא דין ברכה זו בי"ז בתמוז עצמו שחל בשבת? הסוברים שמברך בשבתות שבינתיים, מברך בודאי גם בשבת זו אך להסוברים שאין מברך בשבתות שבינתיים לכאורה מותר לברך בשבת זו כיון שהתענית ובין המצרים מתחילים למעשה רק ביום ראשון שלאחריה.
האחרונים דנו בכך. המגן אברהם כתב שבשבת זו גם לפי האר"י ז"ל מותר לברך שהחיינו, ואין מתחילים פורענות בשבת.

גאון עוזנו החיד"א הביא בברכי יוסף את דעת מהר"ם זכות להתיר לברך ואחד הנימוקים שלו הוא, שאפילו בתשעה באב שחל בשבת מעלה על שולחנו בשר וכו' כסעודת שלמה המלך, ואולם האר"י ז"ל אסר בשבתות אך דווקא מיום התענית ולא קודם לכן. ואחר-כך הביא הברכ"י דעת הכנה"ג לאסור גם בשבת זו.

וכתב החיד"א בסוף דבריו "ודעתי הקצרה היא כמתירים". אבל בשו"ת שלו חיים שאל, נשאל שתי שאלות, האם האיסור הוא דווקא מליל י"ז בתמוז והאם דעתו למעשה להקל בי"ז בתמוז שחל בשבת לברך שהחיינו.
והוא השיב, שאיסור הברכה מתחיל מליל י"ז, ולענין י"ז בתמוז שחל בשבת כתב שדעתו לאסור, וכלשונו: "היאך היאך ראתה עיננו זאת לפנים הני ברכי דשלהי דטעות סופר נפל ובמקום הכתוב 'דעתי הקצרה כמתירים' צריך לומר דעתי הקצרה כמוהו, כדעת הכנה"ג שאסר. והוסיף להסביר את שיטתו.

על-כן, למעשה אין לברך שהחינו בשבתות שבין המצרים אף בשבת החלה בתאריך י"ז בתמוז.

וה' יתברך יהפוך לנו את ימי הצום לימי ששון ושמחה.