למה יש זמן קבוע לתפילה?

שלום לך,
התפילה עומדת במרכז העבודה הרוחנית של האדם, ובה הוא יכול להתעלות ולהגיע לרגשות ותחושות נהדרות בעניני עבודת ה'. עד כדי כך שחז"ל ראו בתפילה את הביטוי העיקרי לעבודת ה' "ולעובדו בכל לבבכם"- איזו היא עבודה שבלב זוהי תפילה". "וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה" (שו"ע אורח חיים סי' צ"ח סע' א'). חשיבות גדולה יש לכוונה בתפילה, שכן בלי כוונה אי אפשר לחשוב, להתקרב, לאותם השגות שדברנו עליהם. "תפילה ללא כוונה - כגוף ללא נשמה".
וכאן עומד לו השטן הוא יצר הרע, וכולו מודאג. הנה היהודי עלול, ח"ו, להגיע להשגות רוחניות, להתדבק בקב"ה. מיד עומד היצר הרע, כחוצץ בין האדם לבוראו. מספק הוא לו תרוצים מתירוצים שונים, למה היום הוא לא יוכל לכוון בתפילתו, לפעמים בדוגמת מבחן במתמטיקה, ופעמים בדוגמת משחק כדורסל. לא ינוח ולא ישקוט. ובמלחמה, כמו במלחמה, כל האמצעים כשרים, גם יגרום הוא לאדם להרגיש, שתפילתו אינה רצויה, ש"השעה אינה שעת כושר, ואם היה האדם דוחה את תפילתו אז תפילתו היתה נשמעת". והאדם משתכנע, שאחרי הצהרים לא יהיו שום טרדות, כל המבחנים יעלמו, והמשחקים ישכחו. ואם כך היה, נמצא האדם דוחה את תפילתו מיום ליום, עד שירחיב, ויצר הרע חוכך ידיו בהנאה.
אז מה עושים אם באמת אנחנו לא מרוכזים?
העצה הראשונה היא: להתכונן לתפילה, לא להגיע לתפילה מזיעים ממשחק במגרש, לא לנחות לתפילה תוך כדי שיחה עם חבר. לא הגיע לתפילה כשקורי השינה עוד לא התפזרו, (וגם חובה ללכת לשירותים כחלק מההכנות). המשנה ברורה (סי' א' סק"ג) כותב שחובה לקום לפני התפילה שעה או לפחות חצי שעה כדי שיכול להתכונן לתפילה.
במסגרת ההכנה לתפילה, צריך להכניס את "עיון תפילה", דהיינו ללמוד מה היא תפילה? מה הוא נוסח התפילה? מה סדר התפילה היום? (לדעת לפני ראש חודש, שהיום התפילה שונה, ולא להיות מופתע כשפתאום יכריזו שאומרים "יעלה ויבוא"). עצה נוספת היא להתכונן עם "רשימה" מה אני רוצה להתפלל עליו, לא להזכר תוך כדי התפילה. (מנסיון, אם לא מוכנים, אז על החולה שצריך להתפלל, נזכרים ברגע שגמרת את ברכת "רופא חולים"). כמו לפני כל פגישה חשובה, שלא רוצים לשכוח.
להתכונן לפני התפילה באמירת קרבנות בנחת. להתפלל בקול רם ובמנגינה.
למצוא מקום שאין בו הפרעות, שהשמש לא מסנוורת, שאין ריח לא נעים, שהילדים שמשחקים בבית הכנסת לא ירעישו, שהפלאפון לא יצלצל ועוד.
מה עושים אם פתאום המחשבות מתבלבלות?
קורה שבאמצע התפילה בא לו לביקור היצר הרע. למה הוא לא הגיע קודם? שאלה טובה, אבל בטח יש לו סיבות משכנעות. מה עושים? קודם כל עוצרים, אי אפשר להמשיך תוך כדי להתפלל. יש אנשים שיכולים לגמור את כל התפילה תוך כדי מחשבות על דברים אחרים. כאלה אנשים יזכו, פעם הבאה, לביקור כבר בשלב יותר מוקדם. "ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש" (שו"ע אורח חיים סי' צ"ח סע' א'). במשנה ברורה כתב עצה בשם המקובלים "סגולה להעביר מחשבת חוץ שבאה לו תוך התפילה, להעביר יד ימינו על מצחו שלוש פעמים, ולהרהר כל פעם בפסוק "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי". ואם זה לא עוזר אפשר לנסות עוד פעם לחשוב לפני מי הוא עומד, ולמה לא כל כך מתאים לחשוב על תוכנית רדיו לפני מלך מלכי המלכים. אף אחד לא הבטיח לנו שיהיה קל להתפלל, שיהיה קל להגיע לאותם מדרגות של קירבה לקב"ה. ליתר דיוק זה אמור להיות אתגר מסוים. לא בכדי התפילה קרויה 'עבודה' (שבלב).
לא יכול להיות טרדות אמתיות, שלא מאפשרות להתפלל?
האמת היא שכן. יש מצבים בהם אדם לא יכול לכוון את ליבו. אדם כזה מעיקר הדין פטור מתפילה. ואציין שתי דוגמאות: א: חתן בלילה הראשון אחרי החתונה הוא טרוד, ודעתו אינה מיושבת מספיק בכדי לקרוא קריאת שמע של המיטה, לכן חכמים פטרו אותו מקריאת שמע.
ב: "מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואח"כ יתפלל" (רמב"ם הלכות תפילה פרק ד' הלכה ט"ו).
אבל, שתי הדוגמאות האלו לא נפסקו למעשה בימינו. הפוסקים אמרו שכיוון שאנחנו היום, ממילא איננו מגיעים לכוונה מושלמת, כמו בדורות הקדמונים, לכן אי אפשר לומר, שהיום אני לא מרוכז ומחר אני אתפלל כמו אחד הנביאים. שהרי גם מחר תפילתך לא תהיה בשיא השלמות. (שו"ע אורח חיים סי' צ"ח סע' ב').
אז תמיד חייבים להתפלל? או למה חז"ל הכריחו אותנו להתפלל בזמנים קבועים?
השאלה הזו, והתאומה שלה, למה חז"ל קבעו נוסח קבוע לתפילה, חוזרות ועולות אצל כל אדם. האם אני לא מספיק בוגר ואחראי, בכדי לקבוע בעצמי מה חשוב לי לבקש מהקב"ה, מתי חשוב לי ליצור קשר איתו יתברך. התשובה היא כן, אנחנו, באמת, יכולים להחליט בעמצנו מתי אנחנו רוצים קשר עם הקב"ה. אנחנו גם יכולים לבחור בעצמנו את הבקשות החשובות לנו. אם אדם חש צורך להתפלל "ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו". חז"ל רק קבעו לנו מינימום. לא יכול להיות שאדם שמבין ענין, יחליט שהוא רוצה פחות קשר מהמינימום ההכרחי הזה.
אפשר להוסיף עומק לתשובה הזאת. התפילה נועדה לרומם את האדם, להעלות אותו למדרגות גבוהות יותר, עד כמעט למדרגת הנבואה. האדם במצבו הנוכחי רחוק מזה, ולפעמים נדרשת התערבות חיצונית, כדי לומר לאדם, תשים לב שאתה לא מחפש מספיק רוחניות. לפעמים כדי להעלות מישהו, צריך מנוף יותר גבוה. צריך שמישהו שנמצא אי שם בגבהים יאמר לנו "מה אנחנו אמורים לחפש".יש אנשים שלא מעניין אותם בנין ביהמ"ק, הם לא מרגישים צמאון למלכות בית דוד, והם אף פעם לא היו מזכירים אותם בתפילתם. התפילה שנועדה לחנך את האדם, אמורה לעורר בהם את הרגש כלפי בנין ירושלים ומלכות בית דוד. יש אנשים שטוב להם בחיים. הם לא מרגישים שחסר להם לדבר עם הבורא. הם חיים הרבה שנים בלי צורך להתפלל. והאמת שבלי שחכמים יגידו להם, שהמינימום של קשר הוא התפילות המסודרות הם לא היו מרגישים צורך. חז"ל באו אלינו כמנוף מלמעלה, כי בכדי להתרומם יש צורך במשהו חיצוני. (להרחבה, אפשר לקרוא ב"מעין הקדמה" לספר "מוסר אביך").
להרחבה כדאי לעיין במאמר 'מלב אל לב' - http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=1185 , ובתשובות נוספות בעניני תפילה- - http://kipa.co.il/noar/N_ask_list.asp?cat=7
ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו ברצון
שמיר, חברים מקשיבים