כהן בתור חובש

רפי שלום,
השאלה שדנו בה הפוסקים היא האם מותר לכהן ללמוד רפואה.
הבעיה נובעת מהאיסור של התורה להיטמא למת,אם בנגיעה ממש אם באהל,וכך נאמר (ויקרא פרק כא):
(א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:
(ב) כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו:
(ג) וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא:
כמו"כ יש איסור לכהן להמצא בתוך ארבע אמות של מת-כך פסק מרן בשו"ע (יו"ד שעא,ה):"אסור לקרב בתוך ארבע אמות של מת או של קבר".
התנגדות באופן עקרוני שכהן ישמש כרופא בד"כ אינה קיימת בין הפוסקים,אלא כשהדבר קשור בטיפול במתים או בגוססים לצורך מחקר או טיפול רפואי מתעוררות השאלות.בשו"ע לא מצאנו שאלות הנוגעות לרופאים כהנים,אלא רק בספרי השו"ת האחרונים.ובעצם השאלה הראשונה שנדרשו אליה הפוסקים היתה,האם מותר לרופא -כהן לבקר חולה הנמצא בשלבי גסיסה.יש פוסקים שהביאו כתקדים את המעשה שהיה עם אליהו הנביא,אשר היה מזרע הכהונה,כאשר החיה את הילד במגע גופני.
ישנם פוסקים רבים האומרים שהאיסור בשו"ע לכהן להכנס
לבית שיש בו גוסס,איננו מכוון לרופאים.ומה שכתב הרמ"א בהגהתו שם "וטוב להחמיר",הוא כדי להתיר לרופא כהן להכנס לבית שיש בו גוסס,לפחות אם אין רופא אחר.

ובשו"ת חתם סופר פסק שכהן רשאי ללמוד רפואה,ואינו צריך לחשוש שמא בעתיד יצטרך הוא לטפל בגוסס ויטמא למת,ומביא הוא ראיה ממה שהתירו הרמב"ן והרז"ה להפליג באוניה שלשה ימים קודם השבת, שכיון שבשעת הפלגה לא חלה עליו אזהרת שבת,אין אנו אוסרים,אעפ"י שאח"כ יצטרף לחלל את השבת.ולכן כתב למסקנה:
"וה"נ ברופא אולי יזדמן גוסס שיצטרך לרופא וכולי האי ואולי,ע"כ בשעה שנעשה רופא בהיתר נעשה.וכל שיזדמן אח"כ גוסס הצריך לרופא מתירין לו".
ובאשר להשתתפותו של כהן הלומד רפואה בניתוחי מתים כתב ה"גרות משה":"ולהודיע שאסור לכהנים ללמוד חכמת הרפואה בבתי הספר שבהמדינות שצריכים למתים,ולא יקילו ממה שמצינו מרבותינו הראשונים שהיו כהנים והיו רופאים,שהם בכוחותיהם הגדולים למדו כל חוכמת הרפואה במסירת כל דבר בע"פ אך בלא שום ראיה והסתכלות במתים, ולא נגעו במת מעולם ולא היו באהל אחד עם מתים,אבל בזמננו שא"א זה לכן ודאי אסור".
ועל מי שרצה להתיר לכהן להטמא למתים לצורך לימוד רפואה מטעם של פיקוח נפש כתב ה"אגרות משה":"וזהו שטות והבל שלא ניתן לבר דעת לומר כלל שאף אם לא היה שום רופא בעולם ליכא חיוב מצד פיקוח נפשות ללמוד חוכמת הרפואה".
וכבר פסק ה"נודע ביהודה" שאין להתיר ניתוח מתים לשם לימוד רפואה מטעם פיקוח נפש,מהסיבה שאין כאן חולה לפנינו.הגם שיש מצווה לטפל בחולה לשם רפואתו,לא מצינו בשום מקום שיש מצווה ללמוד רפואה.והוסיף שם ה"אגרות משה" שזה שהרופא מחויב להציל את החולה,הוא חיוב המוטל על כל אדם להציל את חבירו,אולם אין כל חיוב ללמוד רפואה,כדי להציל חולה מחוליו.ופיקוח נפש לא שייך כלל,כיוון שלא חסרים רופאים בעולם,ותמיד ימצא מישהו שיכול להציל את החולה.
לענין הלכה למעשה פסק מרן הראש"ל הרב מרדכי אליהו שליט"א,להתיר לסטודנט לרפואה שהוא כהן ללמוד על גופות שאינן של יהודים,ובתנאי שלא יבא במגע עם הגופא,ורק להסתכל מותר כיון שאין כל איסור הנאה מהמת.
ובאשר לקורס חובשים לחייל שהוא כהן,כיון שבמקרה זה לא שייך לומר את הסברא שלא ימצא מישהו אחר שיוכל להציל,ורוב החובשים נמצאים ממש סמוך למקום פיקוח נפש ,וטיפולם המהיר ימנע אסון,וסיכויי ההצלה גבוהים-יש להתיר לכהן חייל להשתתף בקורס חובשים ומיוחד אם יש לו נטיה וכשרונות לכך.
והוסיף מרן הראש"ל הרב מרדכי אליהו שליט"א,שבמקרה של מלחמה הוא חייב לטפל גם בחיילים שאינם יהודים.וכשמדובר בטלטול גופת חייל והוצאתה ממקום הסכנה לא יכולים החיילים לומר זה תפקידו של החובש להוציאו מהשטח.אם הוא כהן ויש חיילים אחרים-אסור לו להיטמא,וחובת הוצאת הגופה מוטלת על החיילים.וכשאין ברירה,ואין אפשרות אחרת-מותר לו להוציא את הגופה ממקום הסכנה מדין מת מצוה.

בברכה וכל טוב
שמואל זעפרני