יין נסך

שלום לשואל

איסור יין נסך יסודו הוא באיסור שתיית יינם של עכו"ם והביטוי "נסך" מלשון ניסוך לעבודה זרה.
איסור זה אינו כולל רק שתיית יין של גויים, אלא גם יין של יהודי שגוי נגע בו.

מקור האיסור בגמרא: (עבודה זרה דף לא עמוד ב)
"אתמר: מפני מה אסרו שכר של עובדי כוכבים? רמי בר חמא אמר רבי יצחק: משום חתנות. רב נחמן אמר: משום גילוי."

דהיינו יש חשש שעל ידי שתיית יין עם גוי, יבוא הישראלי חלילה וחס להתחתן עם בתו וקרבת היין מסוכנת ולכן אסרו חז"ל שתיית יין נסך.
דעה שניה שהופיעה בגמרא "משום גילוי" דהיינו יש חשש שהגוי יכניס ארס ביין ויבוא להרוג את היהודי.
ועיין ברמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק יז) שכתב:
"ויש שם דברים אחרים אסרו אותן חכמים ואע"פ שאין לאיסורן עיקר מן התורה גזרו עליהן כדי להתרחק מן העכו"ם עד שלא יתערבו בהן ישראל ויבאו לידי חתנות, ואלו הן: אסרו לשתות עמהן ואפילו במקום שאין לחוש ליין נסך, ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן.

וכן הוא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קיד)

"כל שכר של כותים, אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של תבואה או של דבש, אסור משום חתנות. ואינו אסור אלא במקום מכירתו, אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם, מותר, שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו. ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתיה, אבל אם נכנס בבית העובד כוכבים ושתה דרך עראי באקראי, מותר. וכן מי שלן בבית העובד כוכבים, חשוב כביתו, ומותר לשלוח בעיר לקנות שכר מהעובד כוכבים"

ידוע המעשה שבו כשחייבו אדם לעבור עבירה ושאלו אותו אם הוא מעדיף להכשל בחילול שבת או ביין נסך והוא העדיף לעבור על יין נסך כיוון שזה רק מדבריהם ובסופו של דבר שנכשל גם ביין נסך וגם בחילול שבת ובאיסורי תורה נוספים.

האיסור הזה תקף גם בימינו, וצריך מאוד להזהר באולמות מסעדות ובתי מלון שבהם לצערנו עובדים גויים מכל העמים שלא לשתות מיין פתוח שהם נגעו בו.
וכבר מצאתי פעם במסעדה כשרה שטבח גוי שם יין במרק בצל כדי להשביח אותו, וכאשר אמרתי שזה יין נסך אמר לי הגוי בחכמתו שזה רק לאכול ולא לשתייה ולכן זה מותר.
הסבתי את תשומת לב המשגיח שדברי הגוי בטלים ומבוטלים ואסור לשתות יין שנגע בו גוי בכל צורה שהיא.
כמו כן, יש להזהיר על משהו מיוחד: יש בחנויות למיצים טבעיים אפשרות לקנות "מיץ ענבים סחוט" ואם יש שם פועל ערבי או משאר העמים (אינני רוצה להכנס לסוגיית מגע של ישמעאל. בפועל יש להחמיר בכל העמים ומה גם שיש ישמעאלים נוצרים) ואם הגוי סוחט את הענבים הוא הופך ואתם ליין נסך ואסור לשתות אותו.
וגם בזה יש טועים וחושבים שזה דווקא ביין קנוי או מבושל וזה בדיוק הפוך – כי ביסוד ההלכה יין נסך צריך להיות בדיוק כמו יין שמנסכים במקדש להבדיל בין הטהור לטמא ובמקדש לא מנסכים יין מבושל (לכן הרמב"ם והנוהגים כמותו מקפידים על קידוש וארבע כוסות שיהיו מיין שאינו מבושל)

בפועל יש להזהר גם כן שלא לשתות יין שנגע בו מחלל שבת. וכדי לא לגרום אי נעימויות, האב המקדש או סועד במסעדה יקח בעצמו בקבוק יין ויפתח אותו וגם אם מדובר בבקבוק סגור בפקק שעם שצריך להיות חצי אומן לפתוח אותו גם אז יש להזהר בזאת.
וצריך לדעת שחביבים דברי סופרים יותר מדברי תורה ואסור לזלזל בדברי רבנן. אדרבה אמרו חז"ל כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
והחפץ חיים עליו השלום הקשה, איך זה יכול להיות שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, הלא מדאורייתא לא כל אחד חייב מיתה. יש חייבי מיתות מסוימים, מחלל שבת בעדים והתראה, מגדף את ה' אבל לא כל דבר מדאורייתא חייבים מיתה אז איך זה שחז"ל אמרו שעל כל דברי חכמים חייב מיתה?
והסביר החפץ חיים במשל: שבארמון המלך יש סביב הארמון שומרים, והשומרים סביב הארמון קיבלו הוראה שכל מי שמתקרב לגדר הארמון אם איננו מזדהה יורים עליו וכך עושים השומרים.
אולם נתאר לעצמו שאדם אחד יתפרץ לתוך הארמון עצמו היעלה על הדעת שהמלך יקח רובה ויהרוג אותו?
לכן, חכמים הם השומרים של התורה "משמרת למשמרתי" סייג לתורה" ומכאן מוסר גדול כמה צריך להזהר בדברי חכמים וניקח מוסר השכל מדניאל איש חמודות וחנניה מישאל ועזריה אשר בהיותם ילדים קטנים לבד בלי הוריהם בארץ רחוקה שמרו על עצמם לבלתי להגאל בפת בג המלך אלא אכלו רק זרעונים.
כמובן שכאשר מדובר בקרוב משפחה שאינו שומר שבת יש לעשות זאת בעדינות שלא לבייש את הבריות ומבלי לגרום לעגמת נפש והחכם עיניו בראשו.