השוני בדיני הדלקת נרות שבת וחנוכה

לענין הברכה על הדלקת הנרות יש דמיון בין המצוות, "להדליק נר חנוכה" "להדליק נר של שבת", אבל להלכות ההדלקה יש הבדל ביניהם.

למשל, הט"ז (סימן תרע"ה סק"א) רוצה ללמוד שרק בחנוכה יש דין שההדלקה עושה מצוה ולא לענין הדלקת נר שבת. וטעמו, שהרי רש"י במסכת שבת פירש שדין הדלקה עושה מצוה הוא משום הדמיון למטרה שבמשכן ודין זה לא שייך לגבי שבת.

אך ה"ברכי יוסף" הביא את דבריו ודחה אותם (ועיין כה"ח תרע"ה סק"א ומשנב"ר שם סק"א שפסקו שגם בשבת הדלקה עושה מצוה). ולדעתם, כיון שהרמ"א פסק בסימן רס"ג שגם את נרות שבת ידליקו במקום הנחתם, משמע שהדלקה עושה מצוה (והמשנב"ר שם הוכיח ממטבע לשון הברכה "מדמברכינן אקב"ו להדליק נר" . . .).

אך למעשה יש הבדל אחר. מצות הדלקת נר שבת היא להדליק קודם השבת כדי שביום שבת יהנה מהאור, ובחנוכה עיקר המצוה היא הדלקה עושה מצוה וכלשון הלבוש: "מיד שהדליק נעשית המצוה ונגמרה, שלא תקנו זכר לנס אלא להדליק, לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה לא זקוק לה". אבל ברור שבשביל פרסומי ניסא יש צורך לשים מלכתחילה שמן או נרות שידלקו לפחות חצי שעה.

אבל בהדלקת נר שבת, אם הדליק איש נרות שבת וכבו טרם כניסת השבת, והרי לא קיבל עליו את השבת בהדלקת הנר - מחויב להדליק שנית. ואם אשה הדליקה נרות שבת וכבו, והרי היא קבלה שבת בהדליקה נרות, אם כבר ברכה, צריכה להגיד לבעלה או לשכנתה וכיו"ב שטרם קיבלו שבת שידליקו עבורה לפני כניסת השבת. ואם כבו לפני שברכה - תדליק שוב את הנרות בעצמה.
כי כל המטרה שידלקו הנרות בליל שבת ולכן אם כבתה - בנרות שבת זקוק לה.

והדבר הבולט הוא בסימן תרע"ג ס"ב כתוב בהלכות חנוכה "ואפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה" (זה לענין חנוכה). אבל לענין שבת כנ"ל - זקוק לה.

ומעתה ההבדל התכליתי בין שתי מצוות ההדלקה הוא, בחנוכה כדברי הלבוש, עם ההדלקה נגמרת המצוה ובשבת עם ההדלקה מתחילה המצוה וסיומה לאחר האכילה בליל-שבת קודש.