שאלה
שלום!
א.כתוב בגמרא שבמקום שיש שריפה זה בגלל שלא שמרו שם שבת. האם זה נכון? וכי אנו יודעים למה קרתה השריפה, הרי זה נראה לי מאד אכזרי לומר למשפחה שנשרף להם הבית "זה בגלל שלא שמרתם שבת". אם תוכלו להסביר לי את הגמרא הזו, אודה לכם!
ב.האם אנחנו יודעים למה אדם נהרג? האם יהיה נכון לומר כי אנחנו חטאנו, שהרי נאמר "הבאין עליו יסורין יפשפש", ואם באין על האדם יסורים (קרוב שלו נהרג חלילה) אז זה סימן שהוא חטא!! האם זה נכון?
ג.האם אדם שחולה, יש לומר לו "תחזור בתשובה! וכך הכל יהיה בסדר, שהרי נאמר הבאין עליו יסורין יפשפש במעשיו" , אז זה הדבר האמיתי לומר לו,לא כן? והרי זה נראה מאד אכזרי! מה דעתכם בענין הזה?
מה אדם יאמר לעצמו כשחברו חולה? (האם יאמר לעצמו: אני צריך לשוב בתשובה, או יאמר "חברי כנראה חטא", מה האדם יאמר לעצמו כשדבר כזה חלילה קורה? ) תודה רבה רבה!! תודה!!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה,
א. באופן כללי אין אנו יכולים לדעת מאיזו סיבה בדיוק מגיע כל דבר רע. אלא כוונת דברי חז"ל שיש עונשים מסויימים לעברות מסויימות, באו ללמדנו שמי שעובר את העבירה יענש. אבל יכול להיות שאותו דבר יגיע גם מסיבה אחרת למי שלא עבר את העבירה או שגם מי שעבר את העבירה לפעמים לא נענש מסיבות מסויימות, למשל: שיש זכויות שמגינות עליו.
לשם המחשה: לומר שכוויה מגיעה מהאש זה נכון, אבל יש כויות חום שמגיעות מהשמש ויש גם אדם שמכניס ידיו לאש ולא נכווה מסיבות מסויימות, למשל: שיש הגנה על ידו או שזו אש קרה, אף על פי שבכלליות הכוויה נגרמת על ידי אש.
כך גם מה שאמרו חז"ל, שהדליקה מצויה במקום שיש חילול שבת, זה ודאי נכון, אלא שלפעמים זה מגיע מסיבות אחרות ולפעמים גם מי שחילל שבת לא יענש בשריפה מסיבות מסויימות, אף על פי שבאופן כללי חילול שבת גורם לזה.
כוונת חז"ל להורות לנו להיזהר מהעבירה וללמד אותנו על אופי העבירה כמו שכתב המהר"ל בחידושי אגדות בשבת, שם.
ב. מאותה סיבה אין אנו יכולים לדעת בדיוק למה אדם נהרג. יכול להיות שזה עונש לו או לקרוביו ויכולות להיות סיבות אחרות, למשל: חז"ל אמרו שארץ ישראל נקנית ביסורין וזו גם כן סיבה ליסורין. ובגמרא (ברכות ה.) מובא שמי שמפשפש במעשיו ולא מצא עוון הם יסורין של אהבה, שהם לזכך את האדם, להעלותו למעלה גבוהה יותר ולהרבות שכרו. אלא שצריך לבדוק במעשיו כיוון שיכול להיות שמעשיו גרמו לזה. בהרבה מאוד מקרים אין המעשה גורם ממש אלא שאם היה נזהר מאוד במעשיו היה נמנע הנזק (רמח"ל ב"דעת תבונות" ע"מ קצ"ה, תוס' ב"מ, ל.) ולכן צריך באופן כללי לבדוק במעשיו ולתקנם ולא לומר שמעשה מסויים גרם לעונש מסויים אלא באופן כללי צריך לחפש במעשיו.
ג. אסור לומר לחולה שחלה בגלל עוונותיו וזה נחשב להונאת דברים (שו"ע חו"מ רכ"ח, ד'). לפשפש במעשיו זה תפקידו של האדם עצמו ביחס לעצמו ולא לומר את זה לחברו אלא צריך לחזקו ולאמצו.
ד. הרב קוק כותב ב"עין איה" על מסכת ברכות שאם יש מחלה לאדם שיש לי קשר איתו סימן שגם ממני נתבע משהוא וזה להתפלל עליו, כמובן שתמיד להיטיב את המעשים זה מועיל. באופן כללי מטרת היסורים והצרות כולם זה להיטיב לבסוף לאדם ולעולם: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך". אמנם ודאי שהיסורים כואבים ובהווה אין אנו רואים תמיד את תועלתם וטובתם אבל לעתיד לבוא יתגלה שהכל לטובה גם היסורים שבעולם הזה (צל"ח פסחים מ"ט. רמח"ל ב"דעת תבונות" ע"מ ק"ד). לכן גם תשובה צריכה להיות מתוך שמחה והכרה שהכל לטובה ויד ה' מנהלת את הכל לשלמות ולא מתוך פחד וצער.
בברכה שנדע רק טוב
שלמה, חברים מקשיבים